דן גרין

הכל התחיל פחות או יותר מ-Rayman, אחד ממשחקי הפלאטפורמה האהובים (עליי), בתקופה שעוד אפילו לא ידעתי לקרוא, המשחק היווה פריצת דרך שאני זוכר בעצמי בכל הנוגע למשחקי מחשב אמיתיים. אותה תקופה אהבתי מאוד לשחק במשחקים מבוססי סרטים (שלמען האמת, היו פעם נהדרים!).

לקראת היסודי, אני זוכר שהתאהבתי במוצרים הניידים של נינטנדו, בבירור מסיבה אחת (פוקימון). קניתי את הקונסולה הראשונה שלי (כשקניתי אותה, אפילו לא ידעתי שקניתי קונסולה), ה-GameBoy Color, עם המשחק Pokemon Gold, שייחרט בי כמשחק הפוקימון הטוב ביותר.

עם הזמן, לאורך בית הספר היסודי, התפתחתי יותר לקראת המחשב, והמשכתי כמובן לקנות כל קונסולה ניידת של נינטנדו (רק בשביל פוקימון כמובן).

אך אוכל לחתום את הפיכתי לגיימר מוצהר לפני 4 שנים, אז קניתי את הקונסולה הנייחת הראשונה שלי, ה-Wii. ה-Wii פתחה עבורי עולם חדש של משחקים, בינהם Zelda, Smash Brothers, ועוד מסדרותיה הנהדרות של נינטנדו. באותם זמנים, התחלתי גם לשחק  ב-Call of Duty 2, ולאחר מכן ב-Call of Duty 4, שחרט את דרכי לסטות מדרכה של נינטנדו ולפנות בצורה משמעותית הרבה יותר אל קונסולת ה-Playstation ול-Xbox360. כיום, אני מחזיק בכל קונסולות הדור הנוכחי, PS3, Xbox360, Wii, וכמו כן מחזיק ב-PSP1000, וב-NDSL מקולקל שיוחלף בקרוב. האהבה שלי למשחקים אינה אפשרית לתיאור במילים, והמעט שאני יכול לעשות ביינתים זה להיות כתב גיימינג.

יעד גל

החויה הראשונה שלי עם משחקי וידאו היתה עם משחק מחשב. זה היה בחדר העבודה של אבא שלי, בבית הישן שלנו.

המשחק היה קין, אחד מהשלושה הראשונים, פשפשתי במוחי בניסיון להיזכר איזה מהם, נחלתי כשלון.

אני אגיד את האמת, אין לי זכרונות יותר מידי חזקים ממנו. אומנם זה היה סימולצית קפיצה במקל פוגו מהטובות שייוצרו, אבל אני לא יכול להגיד שאותה חוויה היא תחלית הרומן שלי עם משחקי וידיאו. זה היה יותר כמו חברה שיש לך בכתה ב', שכל משמעות החברות שלכם זה שהיא מביאה לכם טושים. חוץ מזה, תמיד פחדתי מייצורים ירוקים עם עין אחת. או שאולי בעצם הפחדים שלי התחילו מהמשחק?

המשחק הראשון שאני זוכר ששיחקתי בו "בלב שלם" היה טומב ריידר 2, כנראה שהיה צריך בחורה עם מידות "נדיבות" בשביל למשוך אותי לנושא. אני עדיין זוכר את דוד שלי מגיע עם הדיסק של המשחק, הוא הביא מספר דיסקים באותו יום אבל טומב ריידר2 הוא היחידי שאני זוכר.  היום אני מביא משחקים לילדים שלו, איך שגלגל מסתובב לו.

הקונסולה הראשונה שלי הייתה PS1. דודה שלי המתגוררת בארצות הברית קנתה לנו. אני ואחי הגדול כל כך התרגשנו, ישר השתלטנו על הסלון וחיברנו אותה לטלוויזיה. ביום ההוא למדתי שאני שונא את האמריקאים. כל העולם משתמש ב220 וולט! למה אתם לא יכולים גם!

 העשן הלבן שיצא מתחת למכסה של הקונסולה השאיר צלקת עמוקה בנפשי הרכה.

מסתבר שלא כל כך עמוק, השנים עברו, הps1  הזדקנה, ואני ואח שלי קנינו קונסולת גיימקיוב סגולה. גם הפעם מארצות הברית, רק שהפעם היינו חכמים הרבה יותר. מראש דאגנו לשנאי מתח. באותו יום למדתי שיעור חשוב נוסף, שנאי מתח ב20 שקל לא שווה הרבה. לאחר כמה משחקים של SSBM נשמע קול פיצוץ ושוב עלה עשן לבן.

אך המשחק שהשפיע עלי הכי הרבה היה כנראה Half life.  אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בי בפעם הראשונה שראיתי חיל, ואת התדהמה שחשתי שראיתי אותו טובח במדען חף מפשע. את תחושת הסיפוק שחשתי כשראיתי בפעם הראשונה את השמים וחשבתי שסוף סוף הצלחתי לצאת מהגיהנום הזה, ואת האכזבה שחשתי שהבנתי שאני צריך להיכנס שוב לתוך מעמקי האדמה.

כנראה שלתמיד Half life יהיה "אבהת חיי".

יניב לוין

החוויות הראשונות שלי, ממש, היו בסביבות גיל 6 כשקיבלנו את המשחק הראשון שלנו שהיה אז מדגם 386, קיבלנו מספר דיסקטים ענקיים עם משחקים כמו הנמלולים, פורמולה 1, פקמן ועוד, אלו אשכרה המשחקים הראשונים שאי פעם שיחקתי, מאז עברנו ל486 ולפנטיום הראשון (היינו בין הראשונים בארץ עם פנטיום 1 אני מעריך!), באותן תקופות שיחקתי הרבה במשחקי דוס שונים, אלדין, סטריט פייטר 2, ג'יל בג'ונגל, דייב, דיוק ניוקם, דום (שעד היום יש לי דיסקטים שלו!) וכל השאר, היו לי המון, בנוסף נתקלתי באטארי של הבני דודים שלי שמאוחר יותר הביאו לנו אותו אך הוא נזרק מפני שהיה תקול.

בנוסף הייתי חולה על קווסטים, שיחקתי המון כמו סאם ומקס, יומו של הטנטקל וכו', ומדי פעם אצל חבר הייתי משחק במגה דרייב, אהבתי את הצבעוניות, היכולת לשלוט בדמות והחידוש (מבחינתי) שכל משחק הציג.

בסביבות גיל 7~8 אבא שלי חזר מארה"ב עם הגיימבוי הראשון (שחור/לבן) של נינטנדו, וזו למעשה הייתה הקונסולה הראשונה שלי, יחד איתה קיבלתי את הטטריס הראשון, סופר מריו וורלד (האגדי!) ופוסטר של מטרויד 2, עם הזמן קניתי והחלפתי משחקים שונים לגיימבוי, זמן קצר אחרי זה גם כשהמגהסון (חיקוי NES) הגיע לארץ השגנו אחד שכמובן התקלקל אחרי זמן מה, עד שבכיתה ד' (פחות או יותר) חסכתי כסף וקניתי את הפלייסטיישן הראשון עם טקן 2, שיחקתי בו די הרבה ובמשך הזמן קניתי לו משחקים נוספים כמו קראש בנדיקוט, מטאל גיר סוליד, טנצ'ו ועוד ועוד.

בזמן הזה, כבר לגמריי התאהבתי במשחקים ושיחקתי הרבה בפלייסטיישן, בגיימבוי (עדיין) ובמחשב, בסביבות ההשקה של הגיימבוי אדבנס, אבא שלי הביא לי GBA מארה"ב יחד עם קסלווניה (המצויין!), אחרי ה-GBA קניתי מכשיר נינטנדו 64 משומש עם כמות נכבדה של משחקים מצויינים ובינייהם מריו 64, סטארפוקס 64, קונקר, פרפקט דארק, גולדן איי ועוד! שמהם נהניתי תקופה ארוכה שבה חסכתי כסף לקונסולה הבייתית של הדור הבא של נינטנדו - הגיימקיוב, אותה הזמנתי לבסוף מGamestop מארה"ב יחד עם סופר מריו סנשיין וקפקום נגד SNK 2 שממש חיכיתי לו, ובאותו זמן הכנתי את הגרסה הראשונה של "גיימקיוב ישראל" בתור פרוייקט לבית-ספר שליימים תשתפר ותהפוך לקונסולס של היום.

בגיימקיוב השקעתי הרבה, וברשותי למעלה מ-40 משחקים מקוריים, זמן רב אחרי זה ובאיחור, החלטתי לרכוש פלייסטיישן 2 בשביל משחקים בלעדיים נוספים, המשחק הראשון שקניתי היה Shin Megami Tensei, ומאז החלטתי שאני לא מוכר אף קונסולה שיש לי, ומתחיל לאסוף מהערכה למשחקים ולמפתחים שלהם, מאז במהלך השנים הוספתי לאוסף Dreamcast, מספר מגה-דרייבים, מגה-סידי, 32X, סופר נינטנדו, סגה סאטורן, ניאו-גיאו פוקט קולור, ואת קונסולות הדור הזה - Wii, Xbox 360 ו-DS, ייתכן שבקרוב גם PS3.

סיכום

אז זהו, הכתבה הגיעה לקיצה, כל אחד מאיתנו נכנס לתחום הזה בצורה שונה אבל כולנו התאהבנו.

אנו מקווים שנהניתם והצלחתם להכיר אותנו קצת יותר טוב, ומקווים שאתם נהנים מהתכנים שהתחלנו להזרים לאתר השבוע ומשאר התכנים והמידע שהאתר מציע, זו רק ההתחלה!

אז מה היו חוויות הגיימינג הראושות שלכם?