אין ספק שהמפתחים הלכו על המראה ה"פשוט לכאורה" במשחק. בכל זאת מדובר במשחק דו מימדי שבין המוטיבים המייחדים אותו נמצאת
הגרפיקה העיצובית נוסח סרט שחור לבן המוסיפה למסתורין. כאשר מתקדמים לאורך המשחק קשה מאוד שלא לשים לב לסגנון האינדסטריאלי/אורבאני האופף את האווירה
המנוכרת. "תפאורות" אלוכמובן רק מוסיפות לאתגרים הייחודים אותם מציב המשחק. אפשר גם לומר שהשימוש בצללים מוסיף לקושי מאחר וישנם קטעים מוחשכים למדי, אך
בכל זאת עם מעט אור, בהם נדרש השחקן לשחק במיומנות.

מבחינת סאונד, אפשר בהחלט להגדיר את המשחק
כייחודי מאחר ולמשחק אין סאונד רציף אלא רק צלילי אלמנטים כמו ניסור, או בכללי דרכי המיתה של הדמות וגם כאשר נמצאים בעת פתירת אתגר הכולל הפעלת מתגים או
קפיצה מעל מנסרות וכדומה. במשחק קיימים קטעים מעטים בהם מתנגנת מנגינת אימה אך הם לזמן קצר בלבד לאורך האתגר עצמו. קשה לומר שהמשחק עתיר סאונד, כן ניתן
לומר שהסאונד סולידי. הסיבה היחידה שיכולתי לעלות בראשי לגבימהסאונד היחסית דל היא שמאחר והם קיוו שתהייה נגיעת אימה במשחק, השקט חייב לשחק תפקיד חשוב כדי
שכאשר יכנסו רעשי הכלים וכדומה ,הם ישמעו ייחודיים.
חשוב מאוד להזכיר שלמשחק קיימת אופציה מאוד מעניינת בתפריטים המאפשרת לבחור
בצנזור דרכי המיתה של הדמות כך שכאשר הדמות עומדת למות המסך מחשיך לחלוטין. אופציה חביבה נוספת היא האפשרות לבחור קטע מסוים במשחק ולחזור אליו מאחר והמשחק
מחולק לקטעים רבים. כמו כן, המשחק מבצע שמירה אוטומטית לאחר כל אתגר בעל קושי, דבר המאפשר זרימה יחסית חלקה במשחקיות ומונע תסכול רב מצד
השחקן.

מבחינת אורך החיים קשה לומר שמדובר במשחק שמציע הרבה מעבר למה שהשחקן נחשף אליו בפעם
הראשונה. בכל זאת כאשר משחקים בפעם השנייה ניתן או לשפר או לחפש את הביצים האבודות או שניהם, אך דבר אינו מתחדש או מושג מלבד אחוזים גבוהים יותר של סיום.
אורך המשחק לא אמור לקחת יותר מחמש עד שבע שעות וקיימות המון דעות חלוקות בעניין זה; יש הטוענים כי המשחק קצר מאוד יחסית ולא שווה את מחירו, ויש הטוענים כי
הוא אמנם לא ארוך אך כי אורכו סביר. אני הרגשתי שיחסית למשחק מסוגו הוא באורך המתאים.
לימבו מצליח לגרום למשחקים בו להישאב
למעין עולם אילם שצועק בשתיקה. הכול תורם להרגשה הזו: המוטיבים הפסיכולוגיים שמייצגים את הבדידות מבחינת ישויות, המונו-כרומיות האפלה בעלת הצללים הכבדים,
חוסר המונולוג או העלילה בכללי וכן שברירותו של הילד שמת המון פעמים בדרכים שונות. הוא משחק ייחודי המשלב פשטות עם אתגר, אם כי אני חייבת להודות שהסוף
הפתוח הותיר אותי קצת מאוכזבת והרגשתי כי המשחק מסתיים בצורה חתוכה ופתאומית. בנוסף, אני חייבת לומר כי היו פעמים בהן התזמון היה כל כך קריטי שזה היה נראה
כמעט בלתי אפשרי ומייגע, ורק לאחר המון ניסיונות מתקבלת התוצאה הרצויה.

דבר נחמד שכדאי שתדעו זה
שהחברה ניסתה בכל כוחה להחביא את הביצים בדרכים יצירתיות במיוחד והאמינה שלמצוא את כולן יהיה דבר מאוד קשה, אני לא אתמם ואומר שמדובר במשימה קלה אבל אני
כבר הספקתי לשמוע על אנשים עם יכולות מדהימות (ואולי פשוט יותר מדי זמן פנוי?) שכבר הגיעו להישגים המלאים.
אז אם נראה לכם שגם אתם יכולים - השמים
הם הגבול, או במקרה הזה, עשרים ביצים וסוף פתוח.
כל הכבוד, אליס