ואם כבר בתכנים להורדה עסקינן, יש לציין לשבח את האחד הנ"ל. התוסף איכותי ולא חוסך בתוכן נוסף. במהלכו אתם נדרשים לעזור
ל"לוי היחפן" (אחת הדמויות שנתקלים בהן בתחילת המשחק המקורי) למצוא את הכתר האבוד של ממלכת היחפנים ובעזרתו להעלות מחדש את היורש לכתר. המשימות כאן
מבוססות על פולקלור רוסי ובשונה מהמשחק עצמו, כאן העלילה מתרחשת על פני אי, ולא על כלי תחבורה כלשהו. הפרק הזה מוסיף עוד כשעתיים למשחק והוא בהחלט בהחלט
שווה מבט, בהנחה שנהנתם מהמשחק עצמו.

המשחק בנוי מ-3
שלבים עיקריים שבכל אחד מהם מספר חידות שהן חלק מהקווסט הראשי, כמו מעט סייד-קווסטים. לאחר שלב ההדרכה, מתחילים על שייט תענוגות שבו צריכים לגרום להפגנה
מצד הנוסעים, ממשיכים לטיסה בספינת צפלין שבה נאלץ לשחרר מספר בכירים אשר נכלאו ע"י לקיים וועדה המונעת העסקת ילדים (כשאחד הטיעונים הם "הילדים כל הזמן
יוצאים להפסקות שירותים ולכן הם לא יעילים") ומסיימים ברכבת התלת-קרונית של הברון שבה בעזרת כל המשפחה ניתן את המכה האחרונה לברון. העלילה קלילה ומספקת
תירוץ סביר לכל החידות המוזרות הפרוסות במשחק. היא מצידה בהחלט עושה עבודה טובה כדי לשמור על האווירה ההיתולית של המשחק למרות שהנושא העיקרי ששולט בה הוא
אחד מדכא למדי, שהוא, כנאמר, העבדת ילדים קטנים בפרך.
מבחינת עיצוב מדובר פה בתענוג ויקטוריאני לעיניים. בגלל שהדמויות כאן הן
בובות קטנות אז גם כל שאר העולם בנוי מחפצים קטנים. תוכלו לראות גפרורים המרכיבים את הגדרות ומחטים המשמשים כנשק כשכל זה עטוף בגרפיקה יותר מרק נאה לעין.
אז איפה היא כן נופלת? בקטעי מעבר. בין השלבים או לאחר פתרון חידה, ישנם קטעים הבנויים בסגנון תיאטרון בובות/סרט אילם הממחישים את הנעשה. הרעיון עצמו נחמד,
אבל חייב לומר שלא הכי מרוצה מהביצוע. הם בנויים באווירה קצת אפורה ודי לא מרגישים קשורים לאווירת המשחק עצמה. ככל שהזמן עובר כך גם פחות שמים לב לכך, ובכל
זאת הייתי מעדיף שזו בכלל לא היתה סוגיה מלכתחילה.

עוד פינה לשיפור במשחק מגיעה באגף הסאונד. המוזיקה במשחק מורכבת כולה מקטעי פסנתר שבהחלט תואמים לאווירה
הכוללת, אך הבעיה נעוצה בגיוון. מדובר במספר מועט ביותר של נעימות שכל הזמן חוזרות על עצמן. כשמסתכלים על כל הגיוון שקיים מבחינת דמויות ובניית שלבים,
הייתי חושב שגם באזור זה היה יותר מה להציע. מאוד מהר הנעימות נמאסות, ואי אפשר באמת להתעלם מהן, בגלל שהוחלט ללכת על משחק ללא דיבוב אז אין מוצא מסוגיה
זו. גם כאן יש את האשמה לקטעי המעבר שמשתמשים בדיוק באותו טראק כל פעם.
אז לסיכום, אומר שבסופו של יום, הוא לא חף לגמרי מבעיות,
אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה, הן מתגמדות ליד כל השאר. למרות שלוקח רגע להתחבר אליו, ברגע שזה קורה מבינים שמדובר במשחק מעולה, יצירתי, מקורי ומאוד יפה
לעין. למי שאהב את משחקי לגו, זה יכול בקלות להיחשב כתוצר יותר איכותי לסגנון דומה (גם אם הז'אנר עצמו קצת שונה). בלב שקט אני יכול לאחל ל-Double
Fine שאם הם יחליטו להפיק עוד "תוכניות מגירה" שכאלה, שהם יהיו באותה הרמה.