במקרים רבים אנחנו יכולים לראות משחקים המבוססים על יצירות ממדיות אחרות. ברוב הפעמים מדובר על משחק המבוסס על סרט, ובמקרים קצת יותר מעטים, המבוססים על סדרת טלוויזיה. מקרה נדיר הוא המשחק המבוסס על ספר, וכשמנסים לחשוב על אחד בולט, בקלות עולה במחשבה האדפטציה של 'אמריקן מקגי' לאליס של לואיס קרול, המתאר את גורלה של אליס לידל לאחר מות הוריה, אישפוזה בבית חולי נפש ועל ההשפעות שיש לכך על ארץ הפלאות המקסימה שלה.

11 שנה לאחר שהמשחק הראשון נגע לכולנו בנפש, ובקטעים מסויימים גם עלה לנו בבריאות, מגיע אלינו ההמשך המיוחל, Alice: Madness Returns,  ומספר לנו באופן נוח במיוחד, את מעלליה של אליס, 11 שנים לאחר מאורעות הסיפור המקורי. גיבורתינו כבר עזבה את בית המשוגעים וכעת מנסה לברר מה גרם לשרפה שכילתה את בית הוריה ואת כל משפחתה, ובדרך להבין מה גורם להרס בארץ הפלאות. 

העלילה מתפתחת באופן חלק וכך גם התפתחות הדמויות בה, עד לסוף המפתיע כמעה. לעיתים קרובות נזרקות אלינו חתיכות מידע העוזרות להרכיב את התמונה הכוללת בעזרת פיסות זיכרון המפוזרות ברחבי השלבים, אבל עוד על כך בהמשך. הסיפור מעט מסתבך לקראת הסוף, אך כל אחד עם קצת תשומת לב וזיכרון יוכל בקלות להנות ממנו לא מעט.

אך עד כמה שהעלילה מעולה, היא ממש מתגמדת לצד האספקטים העיצוביים של המשחק. כל שלב ואזור מעוצבים בצורה יפיפייה, עם דגש גדול על גיוון. בתחילת המשחק, ובין לבין השלבים, ישנם קטעי משחק הממוקמים בלונדון האפרורית אשר מהווה קונטרסט מושלם לצבעוניות של השלבים בארץ הפלאות, אם זה באזור המבוסס על אומנות סינית לבין ארמון המלכה המבוסס על אלמנטים של שחמט וקלפים. 

גם באגף המודלים, אין מילה רעה לומר על עיצובם. כל צד באליס נראה מעולה ואפילו עיצוב השמלה שלה (המשתנה בכל שלב, וכל שמלה מעניקה שיפור כלשהו לדמות) ראוי לשבחים רבים, ובנוסף, אפקט הריחוף וההתחמקות בנויים ללא דופי. בצד הטכני של הדברים, הגרפיקה בהחלט זורמת ומהנה ואין בכלל בעיות של האטה בקצב הצגת התמונות, אך ישנם גליצ'ים קטנים של רנדרינג איטי ופיקסול קל, אבל הם רק פסיק קטן בעולם של יופי.

וכמו בכל יצירה במדיה האינטרקטיבית, חלק גדול מהחוויה הוא השילוב של הויזואל עם הסאונד, ולאורכו של זה, הדבר נעשה בצורה טובה למדי. לעיתים קרובות קטעי מוזיקת הרקע מתאימים לאווירת השלב, ואפקטי הקול עושים את עבודתם כראוי. באגף הדיבוב ישנה גם עבודה לא רעה, אך לצערי, בו זמנית, לא מאוד מרגשת. הדמויות מגולמות באופן "הולם" ותו לא, ודי חבל שכך.

מבחינת משחקיות Alice מפספס לא מעט אבל גם לעיתים קרובות פוגע. קטעי הלחימה זורמים ומהירות הזוזה ויכולת ההתחמקות המהירה נותנת הרגשה של דמות עם יכולות מרשימות, גם אם ברושם ראשוני הייתם עלולים לחשוב אחרת. כאשר השחקן על סף מוות היא גם יכולה להפעיל את מצב "היסטריה", שמשנה למספר רגעים את המסך לשחור לבן (וכמובן גם נגיעות אדום) לזמן מוגבל שבו כוחותיה של אליס מוגברים והיא אינה מסוגלת להיפצע. אוצר אמיתי כשמגיעים לקטעים קשים בהם ישנם המון אוייבים.