נינטנדו מוכרת בעולם כבר המון זמן. בזכות הגאון "הידוע לשמצה" שיגרו מיאמוטו החברה קיבלה אינסוף שבחים על ביצועיה המרהיבים בגלל משחקיהם ששינו את התפיסה הכללית בתחום. מריו לימד את כולם לקפוץ, לינק לימד את כולם לחפש אחר הרפתקה, להתחרות עם קפטן פאלקון, לפוצץ עם פוקס ועוד. הדמויות של נינטנדו, לפחות רובן, ידועות בכל העולם - אז משחק שיכלול את כולם יכול להיות מושלם. וכאן נכנס Super Smash Bros. כשיצא ב-1999 למערכת הנינטנדו 64 הוא היה פופולארי בקרב המעריצים אבל הביקורות לא הרפו ממנו בגלל השליטה המסובכת ומשחק היחיד המשעמם, מה שגרם לאנשים לחזור למשחק רק בשביל משחק מרובה המשתתפים. Super Smash Bros. Melee, הגרסה המחודשת לגיימקיוב, משפרת את כל הבעיות שהיו במשחק הקודם ואף מגיעה לרמה שבה כל מעריץ מסור של נינטנדו חייב לעצמו עותק של המשחק בספריית המשחקים שלו. העיקרון של סופר סמאש פשוט מאוד, המטרה היא לנצח את היריב על זירה מזדמנת בעזרת תרגילים, פריטים וכל מה שבאמתחת הדמות שלכם. מה ששונה בסופר סמאש ממשחקי מכות אחרים זה שהמטרה היא להוציא את היריב מהזירה ולא להוריד לו את כל מד הבריאות. מד הבריאות, כביכול, מתחיל ב0%, ככל שהדמות סופגת מכות ומספר האחוזים גדל - ניתן יהיה להשתמש במתקפה חזקה יותר נגדה שתאפשר העפה יעילה מהזירה.

הדבר הראשון שמילי משפר לעומת המקור הוא עומס הדברים שאפשר לעשות. "המצב הקלאסי", דומה מאוד ל"מצב ההרפתקה" במשחק המקורי, ומציב אותך בתור אחת מדמויות נינטנדו שצריכה לעבור 10 שלבים וקרבות עד לקרב האחרון. שלא כמו במשחק הראשון בסדרה, אין אויבים קבועים והמכשולים משתנים. בנוסף, יש הרבה שלבי בונוס במהלך המשחק שיעזרו לשחקן להרוויח בונוסים בדרכו. מצב ההרפתקה במילי לעומת זאת, חדש ומרענן. המשחק מציב אותך ב-10 שלבים שחלקם מתרחשים בזירה וחלקם הם שלבי פלטפורמה. כבר על ההתחלה תמצאו את עצמכם בממלכת הפטריות, קופצים על גומבות כמו במשחקי סופר מריו הישנים והמעולים, רק שהשליטה של המשחק עושה את המשחקיות בשלבים אלה אף יותר מהנה. אם זה לא מספיק לכם, מה דעתכם לרוץ ב"מיוט סיטי" (מ F-Zero) עד לקו הסיום בזמן שאתם מתחמקים ממכוניות הנוהגות במהירות מטורפת של 1000 קמ"ש? מה שטוב במצב הזה, הוא שלמרות שהאויבים נשארים קבועים זה לא משנה את ההנאה, מה שמונע 'עייפות' או 'שיעמום'.

בנוסף לעוד מספר מצבים נסתרים, ישנו גם "מצב האירועים" (Event), ששם ישנן 50 משימות שונות ומגוונות המציבות את הדמות במצבים משונים. לדוגמא לנצח את קפטן פאלקון ב-7 שניות. המשימות שומרות על עניין רחב בהמשך משחק היחידים ובמהלכן פותחים הרבה זירות ודמויות. ואגב דמויות, המשחק מגיע עם 14 פתוחות, ו-11 דמויות שיש צורך לפתוח. רב הדמויות המקוריות חזרו עם כמה שינויים קטנים, כמו הטילים המתבייתים של סאמוס, אבל ישנן מספר תוספות מרעננות לקבוצת הלוחמים. זלדה לדוגמא, נלחמת בשיטות הגנתיות וקסמים אבל היא מסוגלת לשנות צורה לאגו המקביל שלה, שיק, ולהשתמש בשרשרת. באוזר גם מופיע בתור דמות איטית ומגושמת אבל מדובר באחת הדמויות החזקות במשחק. התוספת המעניינת ביותר הם ה"אייס קליימברס", במקום לשלוט רק באחד מהאחים, יש אפשרות לשלוט בשניהם (למרות שזזים רק עם פופו, האח הכחול), אם נאנה עפה, למשל, פופו עדיין יכול להמשיך להילחם, אבל הוא יהיה בנחיתות גדולה מול יריבו. סדרת פייר אמבלם מופיעה לראשונה באמריקה דרך המשחק בכך שאפשר לגלם את מארת', הסייף הגיבור מהמשחק. בנוסף לדמויות הללו, ישנן דמויות נוספות כמו גאנונדורף, הנסיכה פיץ', מיוטו, לואיג'י ועוד.. הדבר המאכזב ביותר הוא שרב הדמויות הסודיות הינן חיקוי של הדמויות הרגילות עם שינויים קטנים בהתקפות, בכוח ובמהירות. יהיה נחמד אם במשחק הבא בסדרה, יהיו דמויות עם תרגילים משלהם.

הזירות במשחק, השתפרו לא רק במראה אלא גם בעיצוב. הרבה זירות שודרגו כדי לתת לשחקן יותר עניין, כמו לדוגמה "קורנריה", הספינה של פוקס קטנה יותר כך שלהגיע ממקום למקום הפך לפחות מייגע. מה שיותר מעניין שבזירה של הכוכב ונום השחקנים משחקים גם על החללית של פוקס אבל עומדים על כנפי הספינה מאשר על גופה. ישנן זירות אטרקטיביות כמו מסלול הקשת שבו פלטפורמות נעלמות ומופיעות, דבר שמצריך תשומת לב למתרחש ולא רק להתמקד ביריב. ישנן גם זירות פשוטות כמו ה"ייעוד הסופי" (Final Destination) שבה אין אולי הרבה אטרקציות אבל זה הופך את הקרב למעניין ומרתק.

מה שעוד חזר במילי, הם הפריטים. מספר הפריטים גדל ומכל משחק נינטנדו תוכלו למצוא פריט אחד שיעזור בניצחון. ישנה פטרייה שמגדילה (וגם פטריית רעל שמקטינה), פרח האש ששורף יריבים, מחבט בייסבול להעפת האויבים, לבבות הממלאות חיים וכמובן איך אפשר לשכוח את הפוכדורים המכילים בתוכם את הפוקימונים המסוגלים לגרום לנזק רב.