מבחינת הסאונד מדובר בחיה אחרת לחלוטין. מצד אחד אני אוהב את הפסקול. ישנם רגעים שקטים שבהם המוזיקה רגועה למרות שניתן לחוש
בסכנה ממשמשת ובאה, וישנם רגעים יותר מותחים שהקצב מתגבר. לא מדובר במנגינות קליטות כמו במשחקים קודמים אבל זה עושה את
העבודה.
הדיבוב לעומת זאת, לא. זו הבעיה הכי גדולה שלי עם הסיפור של Other M. אין לי שום בעיה שלסאמוס יהיה קול, אחרי הכל היא
דיברה מעט ב-Super Smash Bros Brawl ומשחקים כמו Star Fox הוכיחו שדמויות נינטנדו יכולות לדבר ולא להישמע נורא, אז למה בשם אלוהים הם שכרו שחקנית כל כך
נטולת כשרון לתפקיד הראשי? מדובר באלמונית שככל הנראה לא שיחקה בחייה ואיכשהו שואבת את כל אלמנט ה"קוליות" שהיה לסאמוס בעבר. בעיקר בתחילת המשחק כל
המונולוגים של סאמוס הם במונוטון מוחלט וקשה להתחבר לדמות עם רגש של קרש עם ברגים חלודים. שאר הדמויות, כמו אדם למשל, נמצאים במצב יותר טוב, אך גם הם
סובלים ממשחק מגמגם. המעבר ניתן לעשייה, אבל הפעם זה לא הלך.

למרות כל התלונות שלי בנוגע ל-Other M אני לא אשקר אם אני
אגיד שלפחות שהרצון לחקור את כל המשחק נשאר כמו שהוא. מה שהופך את הסדרה למרתקת היא חיפוש אחרי כל הפריטים הנסתרים המוחבאים היטב, ומה שהמשחק כן שיפר
בהשוואה ל-Prime היא שהם מסומנים על המפה, אבל הדרך להגיע אליהם תלויה אך ורק במי שמחזיק בשלט. המשחק נמשך כבין 8 ל-10 שעות, תלוי במהירות וכעוד שעתיים
נוספות לחיפוש פריטים. מספק לז'אנר.
אני לא חושב שבשנת 2010 ראיתי משחק עם ביקורות מעורבות כמו Other M. יש אנשים שאוהבים את
ההחלטות הקיצוניות לשלב ז'אנרים רבים, משחקיות קלאסית ופסקול מתאים. מצד שני יש אנשים שלא סובלים את מצב הגוף-ראשון, הכללת העלילה והפיכתה של סאמוס
לשפחה. אני נמצא בין לבין. אני מאוכזב מ-Other M בהשוואה למשחקים הקודמים, אבל מדובר במשחק שעדיין מצליח להנות למרות פגמיו למי שבאמת נותן לו צ'אנס. אני
אתן ל-Team Ninja קרדיט על הניסיון הזה, אבל רצוי מאוד שילמדו לקח לפעם הבאה, אם תהיה אחת.
משחק מעולה ומומלץ למרות הרבה דעות, כי עדיין יש בו הנאה מסויימת שמחזירה אותנו למעט מימי ה-SNES הטובים.