כמו שציינתי המשחק מאבד את המומנטום שלו מאוד מהר ולקראת סוף המשחק ניתן להרגיש שהיוצרים חיפפו עם העיצוב. מקומות מתחילים לחזור על עצמם והאויבים שלראשונה היו מגוונים הפכו לנדושים. קרבות הבוסים הם נקודת אור, לעומת זאת, וחלקם יכולים להיות מרתקים כשדנטה משתמש בחרמש הענק שלו כדי לפרוס את האויבים שלו לקציצות בשר, בדומה לקרטוס. אבל בדומה לשלבים, גם הבוסים מתחילים לשעמם במהרה, בעיקר הבוס האחרון, שלמרבה האירוניה זו גם בעיה שיש ל-God of War.

כמו שציינתי, המשחק לא נותן לשחקן עצה ברורה לגבי שיפור שני צדי השדרוג, וזה מסוגל להפוך את המשחק לאתגר מוגזם, בעיקר במעגל השמיני של הגיהנום (Fraud) בו השחקן מתבקש לבצע מספר תנאים כדי לעבור לסעיף הבא. האתגרים יכולים להיות פשוטים כמו להשתמש בחרמש בלבד, או מגוכחים כמו לבצע שילוב של 100 מכות מבלי להפסיק לשניה אחת. כדי לבצע את האתגר הזה חובה לשדרג את הצלב, ואלה ששדרגו אך ורק את החרמש ימצאו את עצמם בצרה גדולה עד כדי כך שרעיון חכם יותר יהיה להתחיל את המשחק מההתחלה, לא צחוק. עכשיו אתם בטח שואלים, זה לא טירוף לבקש לשחק במשחק כזה מההתחלה? ואני עונה, לא. Dante's Inferno הוא אחד מהמשחקים הקצרים ביותר ששיחקתי בזמן האחרון, אפילו עם אתגר המוות ניתן לסיים את המשחק בלא יותר מ4 שעות, שזה מגוכך למשחקים מז'אנר זה בימים אלו.

כדי לשפוך אור חיובי על הביקורת הזאת עליי להגיד שלפחות המשחק נראה מעולה. הנופים של הגהנום, בעיקר ב-Greed, יכולים להיות מרהיבי עין בעיקר על צג HD. חלק מהסרטונים מעוצבים באנימציה מרהיבה שלמרות התמונות המפוקפקות שבה (אם אתם אוהבים נשים אני לא חושב שתהיה בעיה) אי אפשר שלא להעריך את מה שהמפתחים עשו. המשחק רץ חלק ואין שום בעיות טעינה למזלנו. המשחק שואל הרבה מ-God of War אבל מהבחינה הגרפית, אין לי שום בעיה שהוא עושה את זה, רק חבל שבדומה למשחק עצמו, גם הגרפיקה מתחילה לאבד מהקסם מהר והמשחק נהיה נדוש, אבל הוא רחוק מלהיות כישלון.

מבחינת הסאונד יש לנו פסקול מאוד דרמטי שמאוד מתאים למשחקים מסוג זה, אבל הגעתי לתקופה בחיים שפסקול לא צריך להיות רק מתאים, אלא גם קליט. הפסקול של God of War הוא לא הכי קליט במיוחד, אבל אני יכול להרגיש את העוצמה בעוד שב-Dante אני מרגיש שהמלחין פשוט הקשיב למשחקים והעתיק תו לתו. הדיבוב של הדמויות, שוב, מתאים אבל לא יוצא מהכלל.

למרבה המזל אחד מהדברים שמצילים את Dante's Inferno זו התמיכה הרבה ב-DLC (תוכן להורדה). בנוסף לשלב נוסף (שלא שווה הורדה), ישנו ה-DLC של Trails of St. Lucia שלא רק פותח דמות חדשה בשם לוסיה, שלמרבה הפלא היא אפילו יותר מהנה לשחק מדנטה עצמו, אבל גם היכולת לתת לשחקן לעצב אתגרים משלו בדומה למעגל ה-Fraud עם היכולת לשנות חפצים, אויבים וכדומה. דבר זה גורם לי לחשוב, עם תוספת נהדרת שכזאת, למה היא לא הייתה מוכללת במשחק מלכתחילה?

התשובה היא פשוטה, דנטה הוא פשוט עבודה כלאחר יד. Visceral Games רצו לשחרר את המשחק לפני God of War III וזה עלה להם ביוקר שלא כל התוכן עלה בזמן והמשחק מרגיש נדוש ומיושן מהר מאוד בהשוואה להרפתקה הדינמית של קרטוס. המשחק שמיש ורחוק מתאונת דרכים, אבל הוא לא מיוחד בתעשייה שבכל יום יש התפתחות חדשה ול-Dante's Inferno פשוט אין מקום. אם אתם מעוניינים במשחק אני אמליץ על גרסת ה-PS3 אך ורק בגלל התוספות והיכולת להוריד את השלב הנוסף בחינם, אני ממליץ על Trails of St. Lucia בחום, אבל זה לא משנה את העובדה ש-Dante's Inferno הוא פשוט הזדמנות שהוחמצה.

Dante’s Inferno  הטוב זהה ל-God of War מראה ייחודי שמרתק בשעות הראשונות של המשחק. DLC מרשים יותר מהמשחק המקורי.  הרע זהה לGod of War, יותר מדי. מאבד את הברק בשעות האחרונות. אורך חיים מינימלי.

דירוג  משחקיות  7/10 גרפיקה     8/10 סאונד       7/10 אורך חיים 5/10 הנאה       6/10   ציון סופי   6.6 הערכה: סביר