חלק אינטגרלי במשחק לאחר מספר מה של פרקים הוא ללא ספק קרבות הבוסים. לקרוא לאויבים האלה עצומים תהיה לשון המעטה, או פשוטים לצורך העניין. לכל בוס יש בר חיים גדול ותבוסתו לא תהיה קצרה כמו רוב המשחקים, בגלל כמות מרובה של התקפות שקשה לצפות לפעמים. הבוסים, לעומת זאת, לא מרגישים קשים באופן לא הוגן והם מאתגרים במידה הראויה. Bayonetta הוא אחד מהמשחקים היחידים שאני זוכר שבו גם אם שחקן מת באמצע קרב הבוס, ניתן להמשיך בדיוק מאותה נקודה (למרות שמד החיים של הבוס מתמלא מעט) במקום להתחיל את הכל מההתחלה, מה שמאפשר גם לשחקנים שלא בקיאים בז'אנר להמנע מתסכול מיותר. אותו תסכול מתחלף בתחושת הנצחון העילאית כשלמכה הסופית Bayonetta הופכת את שיערה לשדים ענקיים בדמויות של חיות ומפלצות שונות שפשוט טובחות את הבוס לחלקים קטנים ולא משאירים לו סיכוי לחיות. אמנם זה כרוך בלחיצה בלתי פוסקת על אותו הכפתור, אבל הפרס שווה כל רגע.

חלק חביב במשחק מאוד הוא ה-Angel Attack, מצב בונוס (שנים שלא ראיתי אחד כזה!) בו ניתן להשיג פריטים או שדרוגים למכשפתנו האהובה. המטרה היא פשוטה, להשיג את מספר הנקודות הרב ביותר על ידי פגיעה במטרות זזות. ניתן להשיג קליעים נוספים למצב זה בפרקים עצמם, מכיוון שמספר הקליעים הראשוני נמוך במיוחד. מצב זה הוא דוגמית טובה מאוד למבנה הייחודי של Bayonetta וההפתעות שהמשחק מציג (שכמובן לא אגיד כדי לא להרוס) יגרמו לאושר והנאה. לדעתי, מה שעושה משחק למעולה הם הרגעים שאנשים זוכרים אחרי שהמשחק נגמר, כמו למשל קרבות הבוסים ב-Resident Evil 4, ול-Bayonetta יש אינספור רגעים כאלה.

גרפית Bayonetta הוא ללא ספק הקרם-דה-לה-קרם של הקונסולות. דבר ראשון שאי אפשר להכחיש בנוגע למשחק זו הדמות הראשית עצמה, ביונטה, והאופן בה היא מעוצבת. מראיה בלבד, האנימציה חלקה כל כך שכל שילוב מכות אפשרי נראה מרהיב ויוצא מן הכלל. זהו אלמנט חשוב מאוד למשחק שבו גם האויבים זזים באופן מושלם כדי ששחקנים יוכלו להפעיל את ה-Witch Time בפריים המדויק. לקרוא לאזורים במשחק מרהיבי עין תהיה לשון המעטה, כאשר כל פרק מעביר את השחקן לסביבה שונה לחלוטין, לא רק לגיהינום בלבד, אלא לגם עדן מרוחק ועד לחלל החיצון. הגרפיקה מנסה בכל כוחה לשבור את המוסכמות ולהפתיע בכל פינה והכל נעשה בעידון כל כך מלוטש שאי אפשר להתנגד.

במובן הטכני, לעומת זאת, ישנם כמה הבדלים. בעוד שגרסת האקס בוקס 360 של המשחק רצה חלק וזמני הטעינה קצרים עד אפסיים, גרסת הפלייסטיישן 3 לא זכתה לטיפול מסור בהשוואה. אם השחקן לא מטעין את המשחק על המכשיר (אחרי עדכון ארוך במיוחד), זמני הטעינה בפלייסטיישן יכולים להימשך עד כמעט לדקה. מה גם שקצב הפריימים יורד ל-30 פריימים (במקום 60 על האקס בוקס) דבר שלא רק הופך את האקשן ברקע לאיטי ומסורבל, אלא יותר מקשה לאמוד את הזמן לבצע את המהלכים המורכבים כמו שצריך, בעיקר ה-Witch Time. אם יש לכם את שני המכשירים, אני ממליץ בחום על גרסת ה-360, אבל גם גרסת הפלייסטיישן, למרות בעיותיה הרבות, עדיין מסוגלת לספק הנאה, אם כי פחותה.

מבחינת הסאונד Bayonetta די זהה לאופן בו הוא נראה, מגוחך, במובן הטוב של המילה. הפסקול, בניגוד למשחקי אקשן אחרים, מחליף מוזיקה אפית או רוק כבד במוזיקת J-Pop קצבית שאמנם לא נשמעת מתאימה בהתחלה, אבל אחרי זה לא יוצאת מהראש. הפסקול אנרגטי ומתאים בצורה מושלמת למשחק, כמו כפפה ליד. אחד מהשירים המושקעים במשחק הוא גרסה מחודשת של "Fly Me to the Moon" שבוצע במקור על ידי פרנק סינטרה בכבודו ובעצמו, רק שהפעם הוא חודש בעיקר להתאים לרוח המטורפת והמוגזמת של Bayonetta.

הרבה אנשים יגידו ששחקני הדיבוב במשחק לא עשו עבודה טובה בגלל הסיפור המגוחך, אבל אני נאלץ לסרב לזה. הדיבוב מתאים למשחק בצורה מושלמת בגלל שהשחקנים יודעים שהתסריט שהם קיבלו הוא מגוחך ולכן כך הדמויות נשמעות ומשוחקות בהתאם. כל הדמויות במשחק מלאות אישיות כמו אנזו, שנשמע כמו אחיו האבוד של ג'ו פשי, רודאן, שמזכיר מאוד את בלייד ואפילו לוקה, למרות שהוא הדמות הממוצעת ביותר במשחק, מצליח לראות את אור הזרקורים. אבל ביונטה בעצמה היא מי שגונבת את ההצגה ואי אפשר שלא להתאהב באישיות הצעקנית שלה, הציטוטים הבוטים והמבטא הבריטי המשגע שלה... לא אין לי חברה, למה אתם שואלים?

כמשחק אקשן, ביונטה אורך כ-13~16 שעות, דבר שבהחלט מרשים יחסית למשחק בז'אנר זה שבדרך כלל נגמר בחצי מהזמן. ישנם 17 פרקים בסך הכל, כשכל אחד נמשך בין חצי שעה לשעה ואפשר להניח את העותק בצד מיד אחרי סיומו, אבל למשחק יש כל כך הרבה להציע. נשקים נוספים, פריטים נסתרים ואפילו רמות קושי ואתגרים מיוחדים לאלה שחושבים שהם שולטים במשחק, אך הם יופתעו לגלות שהמשחק שולט בהם. Bayonetta הוא אחד מהמשחקים היחידים שרציתי לשחק יותר מפעם אחת אחרי שסיימתו אותו לראשונה. אפילו Resident Evil 4 או Metroid Prime לא זכו לתענוג שכזה.

אני לא יכול להפסיק לדבר על Bayonetta, על אף אחת כמה וכמה להרעיף אלפי תשבוחות. Hideki Kamiya לא יצר משחק, אלא יצירת מופת. עצוב לחשוב שהרבה אנשים כנראה לא ייקנו אותו בגלל העובדה שהוא ביזארי ומגוחך, אבל כל עוד יש ראש פתוח, קל מאוד להיות תחת הכישוף של אחד מהמשחקים הטובים לא רק של 2010, אלא גם הדור הנוכחי. במידה ואתם מעוניינים בגרסת הפלייסטיישן 3, הייתי מוריד 0.5 לציון הסופי, אבל בכדי להדגיש כמה באמת אהבתי את המשחק, אני חושב שאני חייב לציין זאת בפסקה נפרדת.

Bayonetta הוא משחק חובה לכולם! והציון הסופי ידבר בשביל עצמו!

Bayonetta  הטוב + מערכת קרב מושלמת + נראה ונשמע נהדר + מחדש בכל פרק + אורך חיים מספק + גרסת ה-360 רצה חלק  הרע - גרסת ה-PS3 בעייתית

דירוג  משחקיות  10/10 גרפיקה     10/10 סאונד       10/10 אורך חיים 9/10 הנאה       10/10   ציון סופי   9.9 הערכה: מעולה