עוד מרכיב חשוב במשחק הוא קטעי ההתגנבות. יותר מפעם יתבקש מגיבור המשחק לחסל חדר שלם המלא באוייבים חמושים מבלי להראות כלל. זה
נעשה, בעיקר על ידי מכות שקטות, הימנעות מקו הראיה של האוייבים, ונסיגה מהירה למקום מסתור ישר לאחר ניטרול אוייב וככל שמספר האנשים בחדר מצטמצם, כך גם ניתן
לשמוע את הפחד אצל האסירים הנותרים בארקהם. מערכת זו מוסיפה המון לאווירת המשחק ובהחלט ראויה לשבחים. ישנם מספר משחקים שניסו להעתיק את אותו הרעיון לאחר
מכן, בלי הצלחה מרובה, שזהו בדרך כלל סימן ראשון לגדולתו של רעיון.

הפגם היחידי שבנמצא הוא זה שככל הנראה המפתחים לא חשבו עליו. במשך המשחק אתה נאלץ יותר מפעם להשתמש ב"מצב
בלש" (Detactive Mode בתרגום חופשי) שהינו מצב דמוי רנטגן בו אתה מסוגל לנתח את מצבך מול הסביבה. אם ישנם אוייבים בסביבה, יאמר לך כמה בדיוק וכמה מהם
חמושים, אם אתה מחפש אדם מסויים, ניתן לראות שאריות DNA שלו או טביעות אצבעות כדי לאתר אותו וכו'. מצב זה הוא דבר שלא יצא לי להיתקל בו בעבר ובהחלט עוזר
לשחקן להאמין שהוא בתוך עולם המשחק. אז מה הפגם פה? שבפועל, אין לשחקן כמעט אינטרס לצאת מהמצב הזה. כל היכולות והאינפורמציה נמצאות שם, מה שגורם לאנשים
לעבור את כל המשחק בלי לזכור בכלל שיש אופציה אחרת ובכך לפספס חלק רב מהגרפיקה היפיפיה של המשחק, שממנה בהחלט לא חסר.
כל חלק
ושלב במשחק, פשוט מושלם מבחינת עיצוב וגרפיקה, וההשקעה ניכרת ביותר. אם זה בקטעי המעבר הסינמטים או פשוט ברמת הפרטים בדמויות, עולם המשחק יפיפה על כל
רבדיו. אפילו חליפת העטלף נראת הכי טוב שאי פעם נראתה, וככל שנמשך המשחק היא גם משתנה ומתבלאת. יותר מפעם מצאתי את עצמי עוצר לרגע מכל האקשן פשוט כדי לשאוב
לרגע את כל התוכן המהמם. האווירה האפלה שמאז ומעולם אפפה את בטמן מועברת בדיוק מירבי דרך עיצוב המבנים הגותי וצללית העיר גותהם
שברקע.

מה שבטוח זה שיש יותר ממספיק זמן
לחקור כל אבן ושעל באי. המשחק, מתחילתו ועד סוף העלילה, אורך כ-25 שעות, אבל הדרך לסיום מוחלט עוד ארוכה. במשחק ישנם 240 "חידות" חבויות, המחולקות ל-6
סוגים שונים, שעיקרם למצוא חפצים שונים ולפתור חידות היגיון קלות, ולמצוא את כולם זו משימה שאין להקל ראש בה. בנוסף, ישנם גם שלבי אתגר הזמינים בתפריט
הראשי של המשחק הבוחנים את היכולות העטלפיות שלכם, ובעזרתם ניתן להתאמן (ולאסוף נקודות ניסיון נוספות לרכישת שדרוגים) על יכולות ההתגנבות והלחימה עד
לשלמות. וככל שמוצאים יותר חידות במשחק, כך גם שלבי אתגר חדשים וקשים יותר נפתחים בפנייכם.
לסיכום, כשמשחק יכול לשאוב את השחקן
כל כך לתוכו, ואפילו לעורר בהלה אמיתית (ראו הוזהרתם מהמאורה של 'קילר קרוק'), ניתן בהחלט להבין את כל הפרסים שזכה בהם וההייפ סביבו וסביב המשכו. כשכל
הנוגעים בדבר טוענים כי כל הדברים הטובים במשחק הראשון (הגרפיקה, המשחקיות, הסאונד, החידות וגודל שטח המשחק) הולכים אפילו להשתפר בשני, אי אפשר שלא לחשוב
שאנחנו עומדים לקבל את אחד המשחקים הכי טובים שנראו בדורינו.
בנוסף, שים לב איזה מנופח גורדון. עם שרירים כאלה, למה הם צריכים את באטמן בארקהם? גורדון יכול לרצוח שמה עם כולם Oם
בכל מקרה משחק אדיר.