גם מבחינת גרפית, היקום בו מתרחש סיפורינו הוא עולם המושפע רבות מתרבות המטאל, וההשראה מורגשת בהחלט ומוסיפה המון לאווירה. העיצוב מגיע בפרטים הקטנים, כמו המכונית של אדי (הנקראת The Deuce) שלא היתה מביישת אף רוקסטאר אמיתי, וגם בעיצוב הדמויות הרבות. בצבא  של אדי, אחד נראה כמטאליסט אמיתי, בלבוש עור התואם, ואפילו בחיילים הפשוטים, שלהם יש צוואר מוארך ומצח רחב, כיאה ל-Headbangers אמיתיים, בצבא בגלאם מטאל, עם בגדים נוצצים ושיער מוארך, או בצבא האימו, שבו שולט השחור ומוטיבים של מוות ודיכאון. 

וגם בדברים הגדולים יותר, לא חסכו מאיתנו השקעה בעיצוב. ישנם אובליקסים ענקיים בצורת גיטרות או חרבות, ורוב האתרים במשחק מזכירים במידה עטיפות של אלבומי מטאל ישנים, ואפילו וישנם נקודות תצפית מיוחדות המאפשרות הנאה מלאה מהם. בנוסף ישנם קטעי מדבר, איצטדיון ענק, יערות ג'ונגל, אזורי כפור וקרח ועוד מגוון רחב של אזורים, ובכל אחד מהם נגיעה אחרת מעולם המוזיקה.

ואם כבר ציינו במעט את הפסקול, הסאונד במשחק שווה לבדו את כל החבילה, ומוכן להודות בעצמי שזו הסיבה שמלכתחילה הגעתי אליו. הדיבוב ע"י ג׳ק בלאק נעשה באופן מושלם (שלא היה הבחירה הראשונה לדיבוב הדמות הראשית אבל נבחר לאחר שהתגלה לטים שייפר שבלאק מעריץ גדול של מטאל ושל המשחק הקודם של Double Fine, שהיה גם הראשון שלהם, Psychonauts), מה שניתן להגיד פחות או יותר על כל דמות אחרת במשחק, מהמרכזיות, עד לשוליות. אפילו אוזי אוסבורן, שמופיע כאחד מאלי המטאל (מה שנכון לא פחות גם מחוץ למשחק), למי, שהיותר בקיאים יזהו ויכירו מ-Motörhead, ועוד מספר ידוענים מעולם המוזיקה, נותנים הופעת אורח מושקעת ורואים שהם לא באו רק כדי לפדות את הצ'ק. ומה שנכון לגבי הדיבוב נכון גם לגבי המוזיקה.

ברקע המשחק תשמעו שירים מהרפרטואר של סקורפיונס, בלאק סאבאת', מוטורהד, מוטלי קרו, דף לאפורד, טנשיוס די ועוד רבים אחרים. כל שיר, מתוך ה-107 שבמשחק, נבחר "ידנית" למשחק ע"י שייפר בעצמו על מנת לקלוע לטעם של חובב מטאל ממוצע, ולעבדכם הנאמן, הוא הצליח בהחלט. בנוסף, הוקלטו עוד 10 מנגינות במיוחד למשחק, שכוללים את קטעי הגיטרה של ריגס, אופיליה ודיביקולוס שבוצעו ע"י הגיטאריסטים של ג'ודאס פריסט. כל ההשקעה הזאת מורגשת במשחק באופן מסיבי ומעניקה מימד נוסף לחוויה. נכון שהסגנון לא ידבר לכל אחד, אבל מאלה שכן, לא ניתן לשמוע הרבה תלונות.

עוד קצרה אציין את מצבי הרב-משתתפים. הם מתבססים בעיקר על קטעי ה-RTS במשחק, שטים שייפר בעצמו תיאר כ"קרב רגיל של ראש בראש בין להקות. אבל עם גרזנים". ניתן לשחק אחד נגד אחד עד ארבע נגד ארבע, כשכל שחקן יכול לבחור אחד משלושת הצבאות המוצגים במשחק כשכל אחד מהם מובל ע"י דמות מרכזית אחרת במשחק. כמו במצב השחקן יחיד במשחק, בזמן הלחימה ניתן להשתמש ב-Fan Geysers כדי לאסוף מעריצים ובעזרתם לרכוש יחידות לחימה חדשות. מפות המולטיפלאייר המצועות בנויות היטב ויכולות להוסיף המון לחוויה, לכל מי שאוהב את הז'אנר. בנוסף, לכל המעוניין, ניתן גם לשחק כנגד המחשב ב-5 דרגות קושי שונות על מנת להתאמן.

לסיכום, מודבר כאן על משחק מעולה, שמסיבה לא ממש ברורה, לא מקבל את הקרדיט הראוי לו. נכון, הוא לא חף מבעיות, אבל במבט כולל, הדברים החיוביים גוברים בהחלט על השליליים. העלילה המרכזית כאן די קצרה (בין 8 ל-10 שעות), אבל במידה זה לטובה עקב השילוב הקצת פחות מגוון במשחקיות לקראת הסוף. למזלינו, אורך החיים של המשחק כמעט מוכפל בעזרת המשימות הצדדיות, מה שמעשיר את ההנאה שמלווה את השחקן לאורך כל המשחק, גם הרבה לאחר סופו.

 

Brutal Legend  הטוב פסקול ודיבוב מעולים. עלילה מרתקת.  הרע לעיתים המשימות מעט רפטטיביות. המשחק קצר למדי.

דירוג  משחקיות  7/10 גרפיקה     9/10 סאונד       10/10 אורך חיים 8/10 הנאה       9/10   ציון סופי   8.3 הערכה: נהדר