אם ציפיתם לראות את כל קולקציית הנשקים מהמשחק הקודם, תחשבו שנית. מבחר הנשקים צומצם לארבעה בלבד, ככל הנראה על מנת להתאים את המשחקיות
לשלטי הקונסולות, ולמרות שניתן לשדרגם לעוצמה חזקה יותר, השינוי אינו ממש מורגש, מלבד כמובן בצד העיצובי שלהם. אז נכון שסכין המטבח או מטחנת
הפלפל (המשמשת כנשק מהיר לטווח ארוך) הרבה יותר יפים לאחר רכישת השידרוג (בעזרת שיניים המשמשות כמטבע סחר במשחק) אבל בפועל השינוי, בין דרגה לדרגה,
כמעט ואינו מורגש, והכלים עצמם לא מתפתחים. השימוש בהם אינו משתנה וכך גם תוצאותיו, ובקלות זה היה יכול להוסיף אם דבר זה היה שונה, אך לדאבוני, לא כך
הדבר.

לעיתים ממש רחוקות לאורך המשחק ישנם קטעי לחימה המורגשים כרפטיטיביים אבל זה פשוט כי הוא לא מרבה בהם. רובו
של המשחק בנוי בקטעי פלטפורמה אשר ידרשו מכם לקפוץ, לרחף ולהחליק לאורך המסלול שלפניכם, משימה לא פשוטה בהחלט, תודות לבניית שלבים כמעט מושלמת.
במהלך המשחק גם אליס יכולה להתכווץ ובכך לראות דברים ומקומות שלא היו מתגלים לה בצורתה המקורית. הדבר העיקרי אשר עלול מעט להרוס את החוויה הוא קירות
בלתי נראים רבים המפוזרים במקומות רבים שניתן לראות כי אליס יכולה להגיע אליהם, בפועל בניית השלב לא מאפשרת לה.
כמעט בכל
שלב ניתנים גם קטעים המשנים קצת את אופן המשחק כדי לרענן אותו, ובינהם קטעי סיידסקרולר בדו מימד, שייט באונייה (מתחת למים, כמובן.) או קטעי הגלישה
המחברים בין קטעים שונים בכל שלב. במהלך כל שעות המשחק (כ-12 במספר) כמעט ואינם קטעים בהם השחקן עלול להרגיש מיואש או שהוא חוזר על אותה הפעולה ללא כל
שינוי.
אלמנט נוסף העוזר לשמור על סקרנותו של השחקן, הוא כמות החפצים הנסתרים שיש לחפש. ישנם את פיסות הזיכרון המוזכרות
לעיל, אך גם בקבוקים קטנים המוסתרים היטב והכניסות לקטעי הבונוס הרבים (כ-4 בכל שלב.) אך האחד שבאמת עושה את העבודה כהלכה הוא חוטם החזיר. כמו כל
שאר החפצים הנסתרים במשחק, גם הם יוחבאו במקומות לא סבירים בעלילה אך בהבדל יחיד. החוטם ישמיע קול כשהשחקן יכנס לאזורו, וברוב המקרים, זה יהיה הרגע בו
הוא יעזוב את כל מעשיו באותו הרגע וישקיע את כל כוחו באיתורו, שכמובן לא מדובר בדבר קל.

לצערי, ישנה
נקודה אחת עיקרית אשר גורעת את עיקר הכיף מהמשחק וזהו סופו. לאחר משחק שלם וארוך המלא באתגרים, וקטעי לחימה לא פשוטים, מגיעים לנקודת השיא בעלילה
המרתקת ואיתה גם של המשחק בקרב הבוס האחרון. ככל הנראה, מישהו במשרדי Spicy Horse, החברה המפתחת, העלה את הרעיון לקרב אפי סופי, אבל התעצל לחשוב על מה הוא
יכלול. בכך קיבלנו קרב שמתגמד לעומת קטעים רבים במשחק אשר הרבה יותר קשים ומרגשים ממנו, ואין דבר יותר מבאס מהרגשת ה"אה, זה הכל?" לאחר 7
דקות עלובות של קרב.
סיימתם את השלב הסופי המאכזב? יש עוד לא מעט דברים נוספים לעשות. ישנם 4 רמות קושי למשחק, לאלה
מכם שאוהבים אתגרים, ישנם המון פרטים להמשיך לאסוף (כמוזכר לעיל), לאלה מכם שאוהבים להשלים הישגים, וכמובן, ישנה גרסת HD משודרגת של המשחק הראשון בסדרה
המחולקת חינם לכל הרוכש את השני, לאלה מכם שאוהבים נוסטלגיה ויודעים מה טוב בשבילנם. בנוסף, אם בשחקן עצלן עסקינן, ישנם שמלות הניתן לרכוש כ-DLC המעניקות
יכולות מיוחדות עוד יותר, כמו היכולת להפעיל את מצב 'היסטריה' בכל עת וכדומה. מר אמריקן מקגי בהחלט דאג לא להשאיר אף שחקן לא
מרוצה.
לסיכום, למרות כל מגרעותיו, בכל יום הייתי ממליץ על Alice: Madness Returns כחוויה מעולה לכל שחקן
המסוגל להעריך עלילה ועיצוב במשחק. יש לא מעט מעידות בשאר התחומים המשחק, אבל ככלל, התועלת שבהם הרבה יותר חזקה מהנזק. בתור מעריץ גדול של
הספר עליו מבוסס המשחק, שמחתי לפגוש דמויות אהובות ומוכרות ולהרגיש את הכבוד הרב שנעשה לחומר המקורי, ורוצה להאמין שאם לואיס קרול היה חיי בזמננו, הוא
בהחלט היה מאשר זאת כהמשך ראוי ליצירתו.