סוניק אנלישד היה אחד מהמשחקים שהכי הדהימו אותי גראפית בכל הזמנים, הוא היה חלק, בעל אנימציה מרשימה, וברוב המקרים, גם יציב. ג'נריישנס לא מאכזב אותי בתחום הגראפי, ומתעלה אף על אנלישד. צבעוני יותר, חלק יותר, יציב יותר (ללא נפילות פריימים למעט בנקודה אחת במשחק) ובבסיס, יפה יותר מכל בחינה. האפקטים הגראפיים, מכל הסוגים, מדהימים ביופיים, וכמות הפרטים שהוכנסה לכל שלב היא עצומה, בעיקר ברקע.

אחת הדוגמאות הטובות ביותר שאני יכול לתת היא קרב הבוס עם Perfect Chaos, בו ניתן לראות את לשונו של כאוס משתקפת בחך המימי שלו. ניואנסים קטנים כאלה הם שעושים את המשחק ליפה כל כך, אך אני חושב שתוספת של סצנות CGI, שאין להן זכר במשחק הזה, הייתה הופכת הכול בתחום למושלם.

אם כבר הזכרתי את 'פרפקט כאוס', רצוי שאדבר על קרבות הבוס במשחק. לפני שאתחיל לשבח אותם ללא הספקה, אציין שכמו השלבים, כל בוס (למעט הבוס האחרון) נלקח מעברו של סוניק, והקרבות מחולקים לשני סוגים: קרבות יריב וקרבות בוס ראשיים.

בקרבות היריב תילחמו ב-Metal Sonic מ-Sonic The Hedgehog CD, Shadow The Hedgehog מ-Sonic Adventure 2 ו-Silver The Hedgehog מ- Sonic The Hedgehog The Next Generation. כל אחד מקרבות היריב הוא בעיקרון הקרב המקורי מותאם לסוגי המשחקיות החדשים עם תוספות מעניינות. הקרבות מאוד מהנים וללא ספק יותר מורכבים ומפותחים מבמקור. וכמובן, בדומה לחסד שנעשה עם Crisis City, גם הקרב עם סילבר בג'נריישנס יותר ממפצה על הקרב האיום איתו במקור.

בקרבות הבוס הראשיים תילחמו נגד Death Egg Robot (Mecha Robotnik) מ-Sonic The Hedgehog 2, Perfect Chaos מ-Sonic Adventure ו-Egg Dragoon מ- Sonic Unleashed. שלא כמו קרבות היריב, קרבות הבוס הראשיים מותאמים הרבה יותר לסוגי המשחקיות החדשים חרף העובדה שחלק מהקרבות המקוריים לא נעשו בצורתו ה"רגילה" של סוניק. אי לכך, החוויה הראשונה תהיה הרבה פחות מוכרת גם לאלו ששיחקו בקרבות המקוריים. בסופו של דבר, כל הקרבות יותר ממספקים, והם טובים עד כדי כך שכולם מוגדרים אצלי ככמה מקרבות הבוס הטובים ביותר בהיסטוריה של הסדרה.

כמו רוב המשחק, גם הסאונד מלווה בטון נוסטלגי מאוד. כל מנגינה מהשלבים המקוריים קיבלה בין אחד לארבעה רמיקסים, כאשר הדומיננטיים בהם הם הרמיקסים לשלבים הקלאסיים והמודרניים. הרמיקסים לשלבים הקלאסיים מציעים בעיקר מנגינות טכנו וקנטרי זורמות וקליטות, בעוד הרמיקיסים לשלבים המודרניים בדרך כלל בסגנון רוק ואורקסטרלי אפיים המתארים את האווירה בצורה מושלמת, כך ששני הסגנונות עובדים מצוין ברוב המקרים. כמו כן, גם אם יש כמות מעטה מהן המנגינות החדשות טובות מאוד. תוספת מאוד נחמדה מאפשרת לשחקן אפילו לשים מגינות מסוימות ממשחקים אחרים בשלבים מג'נריישנס, מה שיכול להוביל לקומבינציות מעניינות ואפיות או לשילובים שטותיים והומוריסטים.

הדיבוב גם לא רע בכלל. Roger Craig Smith עושה עבודה מצוינת בתור סוניק, ו Kate Higgins-היא ללא ויכוח המדובבת הכי טובה של טיילס. כמובן שכרגיל Mike Pollockבתור אגמן גונב את ההצגה. למרות הסיפור הבינוני הוא תמיד מצליח להיות משעשע בזכות שילוב האישיות שהוא מקנה לאגמן ביחד עם התסריט. חוץ מאלו, אני חושב שרוב המדבבים עושים עבודה טובה יותר מקודמיהם, אך כמה ללא ספק יותר טובים מחבריהם לליהוק.

משחקי סוניק מעולם לא היו ידועים בזכות אורכם, והמשחק הזה לא יוצא מן הכלל. למעשה, מדובר במשחק הסוניק התלת מימדי הראשי הקצר ביותר שקיים, לוקח כ-5 שעות להשלמה (גג). למרבה המזל, לסוניק טים ולסגה היה מספיק שכל להכניס עוד המון תוכן למשחק, ואני מתכוון, המון תוכן. ראשית כל, יש במשחק 90 משימות צד, כאשר למעט המשימה הנפוצה של "מרוץ נגד כפיל", כולן מעניינות, מגוונות ולא משתמשות באותו עיצוב שלבים כמו במערכות הראשיות, שזה ללא ספק מעלה מבחינתי.

שנית, כמו בסוניק קולורס, לאורך המשחק מפוזרות 90 טבעות אדומות ברחבי השלבים, שניתן לאסוף לקבלת שלל בונוסים כגון מנגינות נוספות, איורים משלל סוגים (בעיקר Concept Arts), עוד יכולות שלא ניתנות לקנייה ב-Skill Shop ושלל דברים מהסוג הזה בכמויות מאסיביות. ישנו גם מצב אונליין, שלמרות היותו ממכר ותחרותי, אני מוצא אותו דל באותה מידה, אבל אני מניח שהוא יוכל להעסיק אתכם לזמן מה. וכמובן, מערכת הדירוג נוכחת גם פה, כמו בכל משחק סוניק, וכרגיל תיתן לך ציון מ-D ל-S בסוף השלב, אך הפעם המערכת חנפנית חסרת בושה ותדרג אתכם בציון S (ואם מתתם, A) גם אחרי שלל כישלונות בשלב.

אם תחליטו לאסוף ולסיים את כל אלה, אני מניח שייקח לכם כפול מהזמן שייקח לכם להשלים את הסיפור הראשי נטו, וזה ללא ספק מפצה על אורכו. שכפי שכבר ציינתי מספר פעמים במהלך הביקורת, כמות הפלטפורמינג והמסלולים תגרום לכם לשחק שוב בשלבים גם אחרי שמצאתם את הבונוסים החבויים בהם, וזה עוזר לא מעט מבחינתי.

אנשים יחשבו וודאי שאני לא מספיק ביקורתי כלפי המשחק, אבל בשיא הרצינות, מדובר פשוט בחוויה מדהימה. נכון, אם אף פעם לא שיחקתם בסדרה, הנוסטלגיה הטמונה במשחק לא תשפיע עליכם, אבל זה לא עושה אותו לפחות טוב. הרעיון הבסיסי במשחק, לקחת שלבים מעברו של סוניק ולתרגמם לשני סוגים של משחקיות, כל אחת כיפית בדרכה שלה, מבריק בכל אספקט, וללא ספק מכתיר את משחק יום הולדתו ה-20 של סוניק כמשחק התלת מימדי הטוב בסדרה לצד Sonic Adventure 2.

מעריץ שרוף או לא, בשבילי המשחק הזה הוא הדרך האולטימטיבית לסכם 20 שנים של מותג, וככה או ככה, עצם העובדה שסגה הקשיבה לקריאות ותלונות המעריצים כדי ליצור משחק שיספק את כולם, מראה על אכפתיות מצד החברה, וזה מאוד חשוב לטעמי. כשהוא מצויד במשחקיות ועיצוב שלבים מדהימים, גראפיקה מצוינת, פסקול מעולה, וכמויות אדירות של תוכן ונוסטלגיה, יש סיבה לא לקנות אותו? התשובה ברורה מאליה.

Sonic Generations  הטוב +משחקיות ממכרת ומהנה, המלווה בעיצוב שלבים מושלם. +גראפיקה ופסקול מצוינים. +כמויות אדירות של תוכן.  הרע -סיפור מאכזב. -ללא כל התוספות שניתן לפתוח, קצר מאוד. -היעדרותן של סצנות CGI.

דירוג  משחקיות  9/10 גרפיקה     9/10 סאונד       9/10 אורך חיים 7/10 הנאה       9/10   ציון סופי   8.7 הערכה: נהדר