לכבוד השקת האתר השבוע, הכנו עבורכם כתבה שבה כל חבר צוות יציג את עצמו ויסקור את חויות הגיימינג הראשונות שלו, משחקים ראשונים שהוא שיחק, קונסולות ראשונות שהוא קיבל ועוד!

יש כאלו שראו משחק אצל חבר, ויש כאלו שקיבלו קונסולה מתנה ליום-ההולדת, חלק התאהבו דרך פרסומת בטלוויזיה וחלק קראו על זה בעתון או ברשת, לכל אחד מאיתנו יש סיפור שונה, אך אצל כולנו התחום הפך לתחביב גדול.

אלעד גיל

אני לא יכול לחשוב בדיוק מה היה המשחק הראשון ששיחקתי ואם הוא היה על מגה-סון או על מחשב, אני רק יודע שבילדותי שיחקתי הרבה משחקי דוס: הרפתקאות, מירוצים, דייב וכו'.

הקונסולה הראשונה שבאמת הייתה ברשותי היא הדרימקאסט האגדית שבן דודי הביא לי מארה"ב, עד אז בעיקר שיחקתי במחשב, בפלייסטיישן ובגיימבוי (אפילו גיימגיר) של בן-דודי.

אבל חוויית הגיימינג הרצינית ביותר שלי הגיע עם הגיימקיוב, אליו קניתי משחקים מארה"ב (מאתר The Rage למי שזוכר) ובאותה תקופה היה לי גם GBA.

בתקופת הגיימקיוב נכנסתי יותר ויותר חזק לעולם הגיימינג כשהצטרפתי לפורום קונסולות של ויגיימס הידוע לשימצה, זאת גם התקופה שהתחלתי לראות את E3 בלייב ואפילו נרשמתי למנוי ב-IGN.

מאוחר יותר הגיע ה-DS ומהר אחריו הDSLite-, אז כבר הייתי בצבא, אבל זה לא מנע ממני לשחק... והרבה.

בזמן ההשקה קניתי את ה-Wii מאיביי ב-300$, וזה עוד לא כולל משלוח! קצת מאוכזב ומאוס מהיצע המשחקים של ה-Wii קניתי PS3 ונכנסתי לעולמה של סוני, וכיום אני בעליו המאושרים של Wii, PS3, DSLite  ו-PSP.

אני גם מחזיק בחשבון פעיל של World of Warcraft ומשחק לעתים קרובות ביותר.

ליאור ורדי

  החוויה הראשונה שלי בגיימינג, היא עוד מאז שאני רק זוכר את עצמי...

השנה  היא 1989, אני בן שנתיים וחצי ויושב בסלון שלנו בדירה בניו יורק, צופה בשני האחים שלי משחקים בBlaster Master על ה"נינטנדו" שלהם (היה לנו NES אמריקאי), כל כך רציתי לשחק איתם, אבל כמובן שהם לא הרשו לי.

מאז ובמשך שנים השתלטתי בהדרגתיות על הNES של אחיי, חרשתי על כל אחד ואחד מ14 המשחקים שהיה לנו, והצלחתי אפילו לסיים כמה שהאחים שלי לא הצליחו, כה רבה הייתה ההתרגשות, שכאשר זה קרה היינו מקליטים את המאורע על קלטת וידאו...

אז ככה שנינטנדו הם האהבה הראשונה שלי בתחום. אמנם את The Legend of Zelda וMetroid שיחקתי באיחור, אבל Super Mario 3 היה להיט אצלנו, ואפילו ביישוב הקטן שחייתי בו (אורנית) היו תמיד אנשים עם NESים משלהם להלוות מהם משחקים ולהכיר את כל הקלאסיקות.

רונן יצחק

כל גיימר זוכר כיצד הוא הפך להיות גיימר לראשונה.

מבחינתי, זה קרה ב-1992, בדיוק כשנכסתי לגיל 14. נחשפתי לראשונה לקונסולת ה-Mega Drive (נקראה Genesis באמריקה) בחנות בקניון איילון (כבר אינה קיימת, נקראה מאמה-יוקרו), והדבר הראשון שמשך אותי זה העיצוב היפה של הקונסולה. מיד ידעתי שזו המתנה שאבקש ליום ההולדת.

לבסוף, אמי קנתה לי את הקונסולה בחנות 'החבובות' שבפ"ת, עם עותק של Revenge of Shinobi, ומאז התמכרתי. היי, אפילו אמא שלי התמכרה! אני אפילו זוכר ערבים שבהם הייתי נלחם איתה בשאלה תור מי לשחק בקונסולה (שאז כיניתי אותה 'פלטפורמה'). תמיד שיחקתי עם המשפחה בתורות, ואני כמובן הייתי אלוף המשפחה (אחי אהב לראות אותי משחק ב'שינובי', כי נפסלתי הכי פחות).

בין לבין, התנסיתי גם בקונסולת ה-Game Gear הניידת של האחים שלי. זו קונסולה כושלת של לסגה. למרות המסך הצבעוני שלה, בניגוד ל-Game Boy המתחרה בעל מסך שני הצבעים, היו לה משחקים טובים מעטים.

בזמנו, כמובן, לא היה לי אינטרנט, ולאט-לאט גיליתי שרשת 'סטימצקי' מייבאת כמה מגאזינים הסוקרים את התעשייה. הייתי מכור גם להם, למרות מחירם, וקניתי כמעט כל גיליון משחקים שהגיע לארץ.

הייתי קונה את Inteligent Gamer, Compuer & Video Games, Edge, Tips & Tricks, Gamepro, EGM ואולי שכחתי עוד כמה. הייתי אפילו שולח שיאים שלי במשחקים למגאזין Compuer & Video Games הבריטי אשר גם התפרסמו (וככה גם הכרתי את אחד החברים שלי לתחביב דאז, שגם הוא בארץ - זכרו שלא הייתי מודע לאתרי אינטרנט הסוקרים את התעשייה, וספק שבכלל היו קיימים).

הייתה גם תכנית יומית בערוץ Sky 1 שכבר לא משודר בארץ, אם בכלל משודר, ונקראה 'עולם המשחקים'. תכנית בת חצי שעה אך כיפית מאוד. כל יום התכנית הייתה בעלת אופי אחר: תחרויות, טיפים, סיקור כללי של התעשייה וכד'. התאכזבתי מאוד שהערוץ חדל מלהיות משודר בארץ.

הייתי גם ניזון מהתכנית 'זומביט' ששודרה בארץ בערוץ הראשון, אשר הייתה לה נגיעה קטנה לתחום הקונסולות. בחופש הגדול שלאחר סיום היסודי, הורצו בתכנית תחרויות שונות במשחקים והזמינו גיימרים מרחבי הארץ לנסות את כוחם. בעקבות זאת, הגעתי לחנות Bug בדיזנגוף סנטר (שקיימת עד היום) וניסיתי את כוחי במשחק Strider לקונסולת ה-Mega Drive. הלך לי לא רע בכלל, אבל מה הסיכוי שלי היה להתקבל ולהופיע בטלוויזיה? אך לאחר כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ממנחה התכנית אשר הזמין אותי להופיע בה כמי שהשיג תוצאה ממש טובה (פעם הייתי תותח במשחקים, לא חלוד כמו היום).

אז מתרגש כולי, התאמנתי כל הלילה לפני צילומי התכנית ב-Sonic the Hedgehog 2, הבנתי שעליו תהיה התחרות (ישנו סוד בשלב הראשון שאם מגלים אותו ומיומנים בו, ניתן לקצר את משך הזמן בצורה משמעותית), אך ברגע האמת, כשהמצלמות מכוונות אליי, גיליתי שהמשחק שבו אתחרה הוא דווקא Outrun, וכאילו זה לא מספיק, לא ניתנה לי האפשרות להתנסות קצת בשליטה טרם אני עולה לשידור. זו הייתה תחרות שהתנהלה בצורה חובבנית, אך למרות הכל, הלך לי די טוב, אך לא ניצחתי באותו שבוע. כמו התחרות, גם הפרס ניחומים היה מעליב - כובע מצחייה משולב מאוורר ופנס.

במהלך השנים שדרגתי את ה-Mega Drive ל-Mega CD ואח"כ גם קניתי את ה-32X, אך החזרתי אותו באותו יום - הייתה בעיה של תאימות.

הקונסולה הבאה שלי הייתה Nintendo 64, ראיתי אותה לראשונה (זכרו שעדיין לא היה לי אינטרנט, לכן מידת המודעות שלי לא הייתה קיימת) בחלון הראווה של אותה חנות 'החבובות' בפ"ת. הוקסמתי מאוד מ-Super Mario 64 שהוצג בה, והציג לראשונה משחקיות פלטפורמה תלת ממדית. כמובן, הקונסולה נקנתה לי זמן קצר אחר כך, יחד עם Pilot Wings 64 שגם כן התמכרתי אליו, ואח"כ גם את Wave Race 64 המעולה.

כמה שנים אחר כך קניתי ה-Gamecube. את האכזבה שלי ממנה מעולם לא הסתרתי.

חלפו עוד כמה שנים, והפכתי להיות בעליה המרוצה של קונסולת ה-DS (הייתה ברשותי גם את מערכת ה-Gameboy Advance), ועכשיו אני גם בעליה של ה-Wii של נינטנדו גם כן. עקב מיעוט במשחקים גדולים לקונסולה ואכזבה מסוימת, רכשתי גם את קונסולת ה-Playstation 3, שהיא כרגע הקונסולה העיקרית שלי. עדיין, בזכות משחקים כמו Super Mario Galaxy, Punch-Out, New Super Mario Bros Wii, Metrois: Other M, וכמובן, The Legend of Zelda חדש, לא עולה בדעתי להיפטר מהקונסולה הזו.

לסיום, אני רוצה לאחל הצלחה רבה לאתר המגניב והמושקע שיניב בנה לנו, כי ההצלחה שלו, היא האינטרס של כולנו. יהיה כיף!

המשיכו לעמוד הבא בכדי לקרוא על החוויות דן יעד ויניב!