כל מי שאי פעם עסק באומנות, אם זה במוזיקה, ציור או תכנות, מכיר את ההרגשה שבזמן עבודה על פרוייקט גדול פתאום עולים רעיונות מעולים לעבודה הבאה שלכם. זה בדיוק מה שקרה בחברת Double Fine לפני מספר שנים. תוך כדי עבודה ממושכת על המשחק המפורסם Brutal Legends, טים שייפר, בתור אחד הבכירים בחברה, החליט לערוך תרגיל קבוצתי, על מנת לעזור לעובדים שלו קצת "לחזק את שרירי הדימיון" וכדי להוציא את הראש שלהם מהעבודה הממושכת על המשחק האמור.

שייפר חילק את העובדים לקבוצה והורה לכל צוות להעלות רעיון למשחק חדש. בהתחשב בכך שזה היה רק תרגיל קבוצתי שלא נועד להפיק משהו בפועל, כל אחד הרשה לעצמו להתפרע ולהוציא את כל מה שעבר לו בדימיון. מתוך התרגיל הקבוצתי הזה יצאו 4 רעיונות מקוריים למשחקים. לאחר כמה שנים, כששייפר נתקל בהם במקרה שוב, הוחלט להעלות אותם מול THQ (המפיצה) כפרוייקטים עתידיים. שני משחקים עברו את הסינונים. הראשון, Costume Quest, משחק הרפתקאות/ RPG עם אווירת ליל כל הקדושים, יצא כבר באוקטובר האחרון וקיבל, בצדק, לא מעט שבחים. השני, Stacking  שמו, משחק פאזל שיצא בפברואר, הוא האחד העומד על סדר יומנו.

בעולם שבו כל צורות החיים הן בובות מטריושקה (שלרוב נקראות בטעות "בבושקה"), תפגשו את משפחת בלאקמור, הענייה ומרובת הילדים. לאחר שאב המשפחה הולך לעבוד אצל "הברון" (עדיין לא ראיתי עלילה ובה אדם עם תואר אצולה זה לא היה הנוול), כל ילדיו נלקחים לעבודות פרך, מלבד צ'ארלי הקטן שהוחלט שהוא צעיר מידי מכדי להילקח. זו, ככל הנראה, היתה הטעות הראשונה של הנוול, כי אותו צ'ארלי הוא הדמות הראשית במשחק והוא זה שיביס את הברון.

רוב העלילה מגיעה בהומור סלפסטיק, שלי הזכיר מעט את משחקי לגו. למרות שמדובר כאן על העבדת ילדים בפרך, הכל מובא בחיוך. בתחילת המשחק האווירה מרגישה מעט דיכאונית, אבל זה בהחלט משתנה ככל שנכנסים לעובי הקורה. המשחקיות בנויה בעיקר על שליטה בבובות אחרות. צ'ארלי הקטן מסוגל להיכנס אל תוך דמות, אם הוא עומד מאחוריה (תנסו להתעלם מהקונוטציות שעולות פה), ולשלוט עליה לחלוטין. כל הפרוצדורה נעשת בלחיצת כפתור פשוטה והשליטה בדמויות מרגישה זורמת וטבעית. מכיוון שהוא יכול כל פעם להיכנס רק לדמות שגדולה ממנו ברמה אחת ומכיוון שלכל בובה יש יכולת הייחודית רק לה, שבינהן תמצאו, לדוגמא, יכולת לסתור בפניהם של אנשים, לשיר אופרה וכמובן, "להפריח יונים", אלמנט פתירת החידות מסתבך לאורך המשחק.

כל אחד מאלה מהווה חלק מפתרון חידה. חלק מהיופי במשחק הוא שלכל בעיה יש מספר פתרונות ואתה יכול לבחור באחת הנוחה לך. לאחר סיום המשחק ניתן לחזור לאותן בעיות ולנסות למצוא את כל הפתרונות שלהן. ניתן גם למצוא כל מיני תעלולים הנקראים הייג'ינקס, והם הבעיה הרצינית למי שמעוניין להשלים את המשחק ב-100%.

מדובר במעשי שטות קטנים שפזורים בכל שלב, הנעים בין לשחק תופסת עם 10 ילדים במשחק לבין להתחיל עם 5 נשים מבוגרות. עקב כך שאין שום רמז למה בדיוק נחשב להייג'ינקס, קשה מאוד לאתרם. בהתחשב בכך שמדובר במשחק קצר יחסית, שני האלה מאריכים את זמן המשחק פי כמה וכמה. בסך הכל לקח לי לא הרבה מעבר ל-10 שעות לסיים את המשחק, יחד עם כל המשימות משנה (כ-3 שעות מהסך הכולל), שזה אורך סביר לחלוטין לז'אנר, אם כי היה נחמד אם היו למשחק היה קצת יותר שעות. יש כאלו שיאמרו שזו לא בעיה כי בעתיד יתווספו למשחק DLC (תכני הורדה) שיתנו שלבים נוספים, כמו The Lost Hobo King שיצא לאחרונה, אבל אני לא חושב שזו סיבה מוצדקת. לא אוהב את המחשבה שאני משלם על משחק "לא גמור".