כולנו יכולים להודות בזה: בתחילת דרכה, קונסולת ה- PlayStation 3 של Sony לא הייתה הדבר החם ביותר בשוק. ביחס למתמודדות שלה, ה-Xbox360 של Microsoft וה-Wii של Nintendo, ה'פלייסטיישן 3' לא שגשגה במיוחד, הן מבחינת מכירות והן מבחינת משחקים, אף על פי יכולותיה הנעלות, המוכיחות את עצמן עד היום. כמובן, כיום המצב הפוך לחלוטין, ונראה כי הדבר נגרם עקב העובדה שלקונסולה יש הרבה יותר משחקים בלעדיים איכותיים מאלו של מתחרותיה.

את הקרדיט לתחילת עלייתה של הקונסולה יש לתת למספר משחקים שיצאו בסוף 2007, כאשר שניים מהמשפיעים ביניהם היו Ratchet & Clank Future: Tools Of Destruction ומשחק אחר שפותח ע"י Naughty Dog (אותה חברה שפיתחה את משחקי Crash Bandicoot ל-פלייסטיישן 1 ואת Jack & Daxter לפלייסטיישן 2) -Uncharted: Drake's Fortune.

סיפורינו עוקב אחר ניית'ן דרייק (Nathan Drake, או כפי שהוא נוהג לכנות את עצמו, Nate) צייד אוצרות מהתקופה המודרנית, שביחד עם כתבת החדשות אלנה פישר (Elena Fisher), מחפשים אוצר אשר נמצא על ידי קרוב משפחתו הרחוק של ניית'ן, Sir Francis Drake, שכביכול החביא את האוצר בקברו. לאחר שמושים את קברו של פראנסיס מהמים, מתברר כי הוא ריק ולא נמצא שם דבר חוץ מיומנו, ובתוכו שלל רמזים למציאת האוצר האבוד 'El - Dorado' (כאשר אחד הדפים ביומן נעדר). לאחר שחברו הטוב של דרייק, ויקטור סאליבן (Victor Sullivan, או בכינויו, Sully) בא "לאסוף" את השניים במטוס שלו, מחליטים סאלי ודרייק לנטוש את אלנה על אי ולחפש בעצמם את אל-דוראדו.

לאחר סיור בספינת 'U' גרמנית ממלחמת העולם השנייה, מוצא דרייק את הדף החסר מהיומן של פראנסיס אך מגלה כי סאלי נתפס ע"י "חבר ותיק" שלו, ששמו גבריאל רומאן (Gabriel Roman) ועוזרו הספרדי, אטוק נאבארו (Atoq Navaro), שמחפשים אף הם את אל-דוראדו. לאחר שסאלי נורה, דרייק בורח ומוצא שוב את אלנה, ומשם העלילה מציעה טון די בסיסי עד לקראת אמצע המשחק (שממנו מתגלות שלל תפניות עלילתיות מעניינות): דרייק ורומאן מתחרים אחד בשני למציאת אל - דוראדו, והראשון שימצא את האוצר יתעשר, עד כמה שזה נשמע מטופש.

הסיפור הזה, המלווה בכתיבה משעשעת וסוחפת כאחד, אינו אלא רקע שולי יחסית לחוויה הריאליסטית והמרתקת הקרויה אנצ'רטד, לפחות בחלק זה של הסדרה. המשחק מאוד מיוחד בהשוואה למשחקי הרפתקאות ויריות אחרים שיצאו עד לאותה תקופה, בזכות המשחקיות שלו. לאורך המשחק יציע לכם אנצ'רטד שלושה סוגים של מקרים בהם תצטרכו לפעול בדרך שונה: קטעי יריות פעילים ואינטנסיביים, קטעי פלטפורמינג מרהיבים וקטעים בהם תצטרכו לפתור פאזלים מתוחכמים.

קטעי היריות (המהווים כ-60% מזמנכם במשחק) הם החלק במשחק בהם יוכל דרייק להשתמש במגוון רחב של נשקים, או בהתקפות ידניות על מנת לחסל כמות אדירה של אויבים המגיעים בשלל צורות. באופן אישי, אלו הקטעים הכי פחות אהובים עלי במשחק (ובסדרה בכלל, אבל אני יותר "נפתחתי" אליהם בהמשך הסדרה), לא רק בגלל השנאה הבלתי מוסברת שלי למשחקי יריות, אלא גם בגלל שיש כל כך הרבה מהם, ולצערי אין גיוון מספיק רב באויבים כדי לפצות על כך. בנוסף לזה, הם יכולים להיות מאוד קשים בקטעים מסוימים, גם כאשר משחקים ברמת הקושי הנורמאלית. למרות זאת, אני מצליח ליהנות מהם באופן כללי עד לרמה מסוימת, וישנם קטעים שאני מצפה להם כל פעם שאני מגיע לחלק מסוים במשחק (כמו פיצוץ מיכלי פרופאין ליד רכבי האויבים).

קטעי הפלטפורמינג (המהווים כ-35% מזמנכם במשחק), הם הקטעים האהובים עלי, ובהם יצטרך דרייק לטפס במעלה סלעים או קירות כאשר הוא קופץ מנקודות מסוימות לאחרות. ודאי אתם שואלים מדוע הם הקטעים האהובים עלי, למרות שלפי התיאור שלי הם נשמעים דלים ואף משעממים לא? ובכן, זאת מכיוון שהקטעים האלו בדרך כלל מאוד אפיים ותורמים לאווירה. מלבד העובדה הזו, הפלטפורמינג לא מעוצב באופן מחוכם או מהנה כמו בשאר הסדרה, אך בכל זאת הוא מהווה גם הפסקה קצרה ומרעננת בין קטעי היריות הכמעט בלתי פוסקים.

קטעי הפאזלים (המהווים כ-5% בלבד מזמנכם במשחק) הם קטעים בהם יצטרך דרייק לפתור חידות המתייחסות לפרטים בחדר מסוים, ואותן ניתן לפתור בקלות ע"י התבוננת ביומנו של פראנסיס, שבדרך כלל יספק את התשובה במידי. האמת, לדעתי חבל מאוד שאין יותר מהחלקים האלו, מכיוון שכמה מהפאזלים מהנים במיוחד. מה שכן הייתי מעדיף זה שהפאזלים היו נותנים יותר מקום למחשבה, אבל זה לא קריטי במיוחד שכמה מהם יכולים להיות די מעצבנים, למרות הרמזים ביומן.