סדרת Tales היא אחת מסדרות ה-RPG המוכרות ביותר, ועם זאת, המפורסמות פחות. למרות שמדובר במשחקים טובים, הם
לא זכו לאותו קהל מעריצים מאסיבי שזכו משחקי פיינל פנטזי. בשנת 2003, הוציאו נאמקו ביפן את 'טיילז אוף סימפוניה' לחנויות וגם שם הוא נחל מכירות מאכזבות
יחסית. בשנת 2004, כקצת פחות משנה מאז שיצא ביפן, טיילז הגיע לחופי ארה"ב, שם הוא זכה לתשומת לבם של השחקנים בגלל מספר סיבות. ראשית, מכיוון שהמשחק
יצא בקיץ, התקופה שבה לא יוצא שום משחק (כמעט), מדובר במשחק מושלם לתקופה זו. שנית, מאז Skies of Arcadia, לא נראה משחק RPG טוב לקונסולה וזו הסיבה להצלחה
המינימאלית אך המספקת של המשחק באמריקה. השאלה היא, האם למשחק מגיע כל הקרדיט? Tales of Symphonia מתחיל באותה דרך שכל משחקי טיילז מתחילים: עץ ענק המספק
אנרגיית מאנה לכל היצורים החיים מתחיל לדעוך ועל קבוצת אנשים להצילו. הפעם בסימפוניה, ה"נבחרת" (The Chosen) של הסיפור היא Colette, ילדה מגושמת ואהובה
שנבחרה על ידי אנשי הכפר למלא את "מסע ההחלמה" שמטרתו לרפא את עץ המאנה ולהחזיר חיים לעולם הדועך, סילבאראנט. למרות שנדמה כי קולט היא מרכז הסיפור,
הגיבור האמיתי הוא Lloyd Irving. לויד הוא נער וסייף מתלמד שנוהג להירדם בזמן השיעורים ולבלות עם קולט וידידו האלף, Genis. בגלל שאימו של לויד נרצחה על ידי
צבא מרושע בשם ה-Desians, הוא נשבע לנקום בהם ולכן הוא רוצה להגן על קולט במסעה להציל את העולם. האמת, הסיפור המתקתק והקיטשי הזה, צפוי עד כמה שהוא, סוחף
מתחילתו עד סופו. שלא כמו ב-'מטאל גיר סוליד', את פיתולי העלילה לא קשה במיוחד לצפות אבל עדיין בזכות מגוון האישיאויות של הדמויות במשחק, הסיפור מועבר
בצורה טובה.

מבחינת תזוזה ממקום למקום,
טיילז מחולק, כמו כל RPG, לשני חלקים: עיר ומפת עולם. העיר היא המקום שאליו רוצים להגיע ויש בו את כל האביזרים הדרושים לגיבור ה-RPG המזדמן. תוכלו לקנות
שיקויים לריפוי, נשקים ושריונות וכמובן לנוח כדי לרפא את הבריאות של הדמויות. הערים בטיילז, יפות במראן, אבל חלק מהם נוטות להישאר מונוטוניות וחסרות עניין
כמו באוניברסיטת Sybek שכל חדר בה דומה למשנהו ומאוד קל לאבד את עצמך בתוכו. מפת העולם היא כמובן המקום שבו הדמות צריכה ללכת מעיר לעיר ולעבור דרך ארוכה.
על מנת לתת לתחושה שהמשחק לא לינארי, המפה עושה עבודה טובה. מה שחבל, הוא שהגרפיקה במפת העולם די נחותה ביחס לשאר המשחק והאויבים צצים מבלי שאפשר לשים
לב.

אם מדברים על אויבים, זה זמן טוב לדבר
גם על מערכת הקרב של המשחק. כמו בכל משחקי ה-RPG, לכל דמות יש תפקיד בקרב. לויד למשל הוא הסייף, הלוחם הרגיל שמשתמש במתקפות מגע בעוד שג'ינס משתמש בקסמים
וכישופים. מה ששונה במשחק משאר המשחקים בסגנון, הוא שהוא בזמן אמת. כלומר, בטיילז הקרבות הם דינאמיים ומהירים בניגוד למה שמכירים במשחקי 'פיינל פנטזי'
שמחכים עד לתור שבו ניתן להתקיף. בזכות מערכת הקרב הזו, הקרבות בטיילז לא רק מספקים את הסחורה העמוקה של חובבי הRPG, אלא גם עוזרים לשחקן שלא אוהב משחקים
מהסוג הזה, להנות ממנו.

אך ישנה בעיה. כיצד שולטים בכל הדמויות בזמן המשחק? בעיקרון ישנם שני סוגי שליטה עיקריים במשחק: מצב ידני מאפשר לשחקן לשלוט בדמות ולבצע את כל
השילובים והמתקפות שעולים בדעתו. ומצב אוטומטי, לעומת זאת, המעניק ל"מחשב" (הבינה המלאכותית של המשחק) לשלוט בדמויות. למרות שזה נשמע מסובך (ומשהו שלקוח
משיעורי נהיגה) העניין די פשוט. את הדמויות הנשלטות ע"י המחשב אפשר לנהל בצורה טובה ולחלק להן הוראות בעזרת האפשרות 'Strat'. בעזרת אפשרות זו אפשר לקבוע
את מיקומם של הדמויות, תדירות ההתקפה, סוג ההתקפה (ירייה או ריפוי למשל) וכמובן שניתן ואף רצוי לבחור אילו מתקפות ספציפיות הדמויות יוכלו להשתמש. טיילז אוף
סימפוניה נותן לשחקן היחיד ליהנות בזמן הקרב כשהוא שולט בדמות שלו, אך מה שטוב במיוחד, זו העובדה שהוא לא צריך לדאוג שהדמויות האחרות לא יעשו את עבודתם
כראוי (כל עוד הן מנוהלות נכונה).

במהלך המשחק, לומדות הדמויות מספר רחב של התקפות. לויד לדוגמא לומד חופן מתקפות שימושיות כמו ה-Beast שהיא מתקפה שדוחפת האויב ואף עשויה לעלפו.
מה שמיוחד, בלויד לפחות,הוא שלפי רמת המתקפות שלו, ניתן לשלב וליצור שילוב יעיל אך קטלני של מתקפות. לדוגמא, מתקפת ה-Beast היא ברמה 2, לכן רצוי להתחיל
במתקפה ברמה 1, כמו Demon Fang למשל, ואף בהמשך רצוי לסיים במתקפה ברמה 3. שימוש נכון בשילובים מספק אסטרטגיה טובה בזמן הקרבות. בנוסף לקבלת נקודות ניסיון
וזהב, ניתן לקבל נקודות Grade שמבטאות את כמות האסטרטגיה בקרב, כלומר ככל שהמתקפות מגוונות יותר, מקבלים נקודות ולהיפך. בעזרת הנקודות האלה ניתן לקבל פרסים
מיוחדים (בעיקר בסוף המשחק). אלמלא האסטרטגיה של המשחק, טיילז אוף סימפוניה היה משחק רגיל שבו דורשים מהשחקן ללחוץ ללא חוש כיוון על כפתורים מבלי לדעת אם
זה טוב.

פן נוסף של המשחק הוא השימוש
בקריסטלים הידועים בשם הקוד ExSpheres. העצמים האלה הם מקור הכוח של הדמויות במשחק ומה שמחזק אותם. בנקודה מסוימת במשחק ניתן למצוא אקספיר ומכאן אפשרות
האפיון של הדמויות רק גדל. כשמרכיבים אקספיר על דמות, ישנם ארבעה אפיונים שמסוגלים לשנות את אופן הדמויות בקרב. לדוגמא Strong מאפשר לדמות להיות חזקה יותר.
לכל אחד מהאפיונים יש קבוצה שלה הוא משתייך: S (קיצור לStrike) או T (Technical). S מתאים בעיקר לדמויות שמשתמשות רוב הזמן במתקפות מגע והן צריכות להגן על
שאר הדמויות בעזרת מכות נמרצות, כמו לויד. לעומת זאת, T מתאים לדמויות הטכניות שמשתמשות בקסמים כמו ג'ינס או קולט. למרות זאת, אפשר להתאים כל דמות למה
שרוצים (כלומר המשחק לא מאלץ את השחקן לעבור ל-S בכפייה) כי כל קבוצה תעניק לדמות מתקפות שונות. לדוגמא, אם ג'ינס מגיע לרמה 20 ב-T הוא לומד את מתקפת האבן
Stalagmite, אבל ב-S הוא לומד את המתקפה Grave. למי שרוצה להתנסות בכל מיני שילובים של מתקפות רצוי לערבב בין האופנים של האקספיר כדי ליצור דמות מעניינת
וחזקה.

איך יהיה RPG בלי מתקפה
אולטימטיבית שתכה באויבים ללא הרף? בטיילז המתקפה הזאת היא מתקפת ה-Unison, שמשמעותה היא מתקפה של כל הדמויות ביחד. כשהשחקן לוחץ על מקש ה-Unison, הדמות
מתקיפה התקפה פשוטה שמטרתה לגעת ביריב, אם היא נוגעת, המתקפה יוצאת לדרך ואם לא, צריך להילחם עד שמד ה-Unison יתמלא מחדש. לאחר פגיעתה של המתקפה ניתן לשלב
מתקפות מיוחדות של הדמויות כדי ליצור מתקפה אחת גדולה. אבל כדי לבצע זאת רצוי לעשות את השילוב הארוך הזאת במהירות גבוהה יחסית לפני שזמן המתקפה יחלוף,
כלומר ברגע פגיעת המתקפה יש צורך ללחוץ על כפתור מסוים (שמאפיין דמות מסוימת) וכיוון (שמאפיין את המתקפה) במהירות כדי שהכול ייצא לפועל. בחלק מהמקרים ייצא
מצב ששתי דמויות יתקיפו במתקפת שילוב בנוסף למתקפת ה-Unison הרגילה. לדוגמא, אם לויד השתמש ב-Beast וג'ינס השתמש ב-Eruption, לאחר סיום המתקפה השניים
יתקפו ביחד במתקפה משולבת, Erupting Beast. לא קל לדעת כיצד הדמויות משולבות ויש צורך לחזק אותם עד כמה שאפשר כדי שרמת הנזק תהיה משמעותית.

אספקט הגרפיקה בטיילז אוף סימפוניה
מספק ברוב המשחק. הדמויות בקטעי הקישור ובערים נראות יפות בטכנולוגיית הסל שיידינג (Cell Shading, הצללת תאים) כמו שאנחנו מכירים ממשחקים מפורסים כמו
'זלדה ווינד וויקר'. האנימציה חלקה ומשכנעת חוץ מכמה קטעים שחוזרים על עצמם כמו שקולט, בזמן ההליכה, עוצרת פתאום ואז נופלת.