Brutal Legend - ביקורת
נכתב ע"י kultuk בתאריך 11 ביוני 2011
Brutal Legend מפתחת: Double Fine מפיצה: Electronic Arts תאריך יציאה: 13/10/2009 ז'אנר: פעולה-הרפתקאות, אסטרטגיה בזמן-אמת פלטפורמות: Xbox 360, PS3
אולפני Double Fine איתנו כבר מעל לעשור, ואם מחפשים מוטיב אחד מרכזי בכל המשחקים שיצאו מהם (4 עד כה, עם עוד 2 שהוכרזו לשנה הקרובה),
מוצאים שכל המשחקים שלהם שומרים על ציונים גבוהים, אבל הרבה פחות תהילה. אף אחד לא יאמר עליהם שהם משחקים רעים, אבל זה בעיקר כי אף אחד לא מדבר עליהם.
Brutal Legend ממש לא שונה מהבחינה הזאת, וזה למרות הפרסום הנרחב שהיה לו בזמן ההשקה. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה כי למתבונן מהצד המשחק נראה כמו עוד
משחק לחימה מגוף שלישי, כאשר בפועל ישנם יותר קטעי משחק של אסטרטגיה בזמן אמת, מה שעלול מעט לבלבל את השחקן שציפה בכלל לדבר
אחר.
עלילת המשחק בקצרה מספרת על אדי ריגס (המדובב, כמובן, ע"י ג'ק בלאק המעולה), עובד במה
בהופעות מטאל. סצינת הפתיחה צוחקת מעט על הכיוון אליו הגיע הרוק הכבד בימינו וכאשר הלהקה שעל הבמה מתחילה לשיר קטעי ראפ, חלק מהתפאורה מתחילה להתפרק ונוחתת
על גיבורינו, מה שמוביל אותו להתעורר בארץ שבה שולט הרוק והמטאל. בתחילת המשחק יש המון הומור המלווה את העלילה, וככל שמתעמקים במשחק, כך גם הרצינות שבה
הסיפור מתחיל לקחת את עצמו. כיאה למטאליסט אמיתי, אדי, שרגיל להיות מאחורי הקלעים ולקדם אחרים על פניו, מוצא את עצמו נלחם באוייבים מהגלאם מטאל וצבא
אימואים מדכא, וכל מילה נוספת עלולה לגלות פרטים נוספים על העלילה אז פה אני מפסיק. רבים עלולים להגיע למשחק עם ציפיות לסיפור קליל ולא רציני, ובמהרה יגלו
שהם יקבלו הרבה יותר מזה.
באופן כללי, עדיף לא להגיע למשחק עם ציפיות ספציפיות, כי בכנות, לעולם לא פגשתם אחד כמו Brütal
Legend. אולי שבהתחלה נראה מעט דומה לדבר אחר או מזכיר במעומעם כותר כלשהו, אבל בסופו של יום, מדובר פה על סגנון ייחודי ביותר. אמרנו בהתחלה שעיקר המשחק
הוא אסטרטגיה בזמן אמת? אז יש לציין שבערך שליש מהמשחק יעבור עד שבכלל תגיעו לקטעים האלה. ישנם הרבה קטעים של האק אנד סלאש (באדיבות הגרזן והגיטרה המחשמלת
שסוחב עימו גיבורינו), יריות ואפילו מרוצים. הבעיה היחידה בשילוב המגוון הזה הוא שלאחר שמתחילים עם קטעי האסטרטגיה, ישנם מעט מאוד קטעים מסגנונות אחרים בקו
העלילה המרכזי, ובשביל לטעום קצת מהאחרים צריך לפנות לסייד-קווסטים.
ובהחלט לא חסרות משימות צד
לאורך הדרך. גם לאחר שסיימתי את העלילה, ועשיתי לא מעט סייד-קווסטים לאורך הדרך, סיימתי את המשחק עם כ-60 אחוזים. מיקומם מופיע על מפת המשחק ועל כן לא צריך
לשרוף זמן לחפש אותם, ולרוע מזלנו, תמצאו שאתם כל הזמן עושים את אותם הדברים. למעט מקרים בודדים, תיתקלו באותן שלוש משימות החוזרות על עצמן, מה שעלול לעייף
קצת לאורך זמן, ולעיתים גם מתסכל עקב הוראות לא ברורות מספיק. לפעמים לא ברורים חוקי הקרב המלאים, ויש תהליך ארוך של למידה עצמית. לדוגמא, רק לאחר סיום
המשחק למדתי כי את אחד מחלקי האספנות הרבים שבמשחק, ניתן לאסוף רק בעזרת מכת קרקע ושחלק אחר מהם נאספים רק בעזרת הגיטרה. הדרכה קצת יותר מפורטת לגבי החלקים
שמחוץ לעלילה המרכזית, היתה יכולה להיות מבורכת.
ומפה והלאה, קשה כבר למצוא תלונות נוספות על המחשב. לדוגמא, מבחינת
חלקי אספנות, לא חסרים כאלה ב-Brütal Legend. ישנם 120 פסלי נחשים שצריך להעיר, 12 פסלים הפותחים את סיפור הרקע למשחק ועוד מקדשים הפותחים שירים
נוספים, קטעי סולו של הגיטרה של אדי (המתפקדים כדרך לזמן כוחות נסתרים) או את מקדשי השידרוג, שמאפשרים גישה לחנות השידרוגים של המשחק. כל אלה פזורים ברחבי
מפת העולם, ורק החיפוש אחריהם מוסיף שעות רבות למשחק. אבל אל דאגה, ניתן לעשות את כל החיפושים גם לאחר סיום המשחק ותחילה להתרכז
בעלילתו.
1.
נכתב ע"י Meta Ridley בתאריך 11 ביוני 2011 בשעה 20:08
אני קונה בקרוב את המשחק D: לא יכול לשחק בו, נראה מעולה.
2.
נכתב ע"י NotLuigi בתאריך 12 ביוני 2011 בשעה 08:08
אהה זה משחק? אתה בטוח? זה נראה יותר כמו סרט לפי הטריילר טוב בכל זאת נראה משחק ששווה לנסות וביקורת טובה D:
3.
נכתב ע"י shgadlic בתאריך 12 ביוני 2011 בשעה 14:02
עד כדי כך התלהבץי ממנו - ואיך אפשר שלא - שקניתי אותו ממזן לPS3 עוד לפני שקניתי את הקונסולה, טוב גם עזר שהיה לזה מבצע לא רע והוא עלה איזה 100 שקל ככה עם המשלוח :)
4.
נכתב ע"י BladeBlur בתאריך 16 ביוני 2011 בשעה 08:08
אישית אכזבה ענקית. אני בדרך כלל אוהב את טים שייפר אבל ברטל לג'נד היה מאכזב. העובדה שהוא שווק בתור משחק הרפתקות ולפתע הוא נהפך לRTS לרוב המשחק, ז'אנר שאני לא אוהב במיוחד, די גרם לי לוותר עליו. זה לא סייקונאטס